מותו של שמעון ישראלי: הזמר שקולו רעם למען הצדק

"כמה מהדמויות שהעלה בתוכניותיו תשארנה, ללא ספק, חרותות זמן רב על לוחות לבם של הצופים בזכות אותה דרך הומור מיוחד שלו, הומור אנושי, רגיש, שאיננו נגרר אחרי הציניות המקובלת" – במילים אלה איפיינה המבקרת ליליה פתר ("קול העם", 22.6.1962) את רשמיה מהופעותיו של שמעון ישראלי.

הזמר, השחקן, הבימאי, הקולנוען והמוסיקאי שמעון ישראלי מת ב-15 בדצמבר. הוא נולד בשנת 1932 בוורשה במשפחת פוססורסקי. משפחתו נרצחה ברובה בשנות הכיבוש הנאצי. ב-1946, בהיותו בן 14, הגיע לארץ עם אחותו הניה. רוב שנותיו חי בחיפה. בריאיון ("קול העם", 7.6.1962), סיפר כי כילד עבד בחנות ספרים. לחנות נכנס השחקן הנודע שלמה ברטונוב. בעלי החנות סיפר לברטונוב כי "הילד חולם על תיאטרון", וברטונוב השיב: "תיאטרון זה הדבר היחיד שלמענו כדאי לחיות, ילד". אמירה זו אימץ ישראלי כמוטו לחייו.

בשירותו הצבאי הופיע בלהקה צבאית. לאחר שחרורו עבר לעבוד בתיאטרון ובמקביל שר בטריו "שלושת המיתרים". בשנים הרבות של פעילותו האמנותית יצר תשע תוכניות יחיד של מערכונים ופזמונים, שעמן נדד ברחבי הארץ, וביניהן: "סתם יום של חול", "התאומים", "לחם ושעשועים", "תורת היחסים" ו"הנסיך הקטן". כמה מהשירים ששר כתב והלחין בעצמו, ואחרים כתבו ועיבדו עבורו חיים חפר, נסים אלוני, דן אלמגור, נעמי שמר, יורם מטמור ויעקב אורלנד.

בהצגה "התאומים" המספרת של זוג אחים, גילם ישראלי את שתי הדמויות המנוגדות: האחד הוא נפש פיוטית ובעל חלומות, והשני – נוכל השואף להתעשר. באותה הצגה גילם ישראלי גם את דמותו של ברטו הבולגרי, שהיה לוחם במחתרת האנטי-נאצית ובארץ עבד כמברקן. כאשר קיבל סוף-סוף מברק שנועד לו – הייתה זו הודעת פיטורים.

רשמי ילדותו של ישראלי באו לידי ביטוי בסרט "המרתף", המספר על ניצול שואה בשם עמנואל שרף, אשר עובד כשומר לילה בבניין על הכרמל. ישראלי כתב את התסריט ואת המוסיקה, הבימאי היה נתן גרוס והתפאורן – יגאל תומרקין. בריאיון לרגל הקרנת הבכורה של "המרתף", אמר ישראלי: "יש לי הרגשה כי אני מסתובב אתו [עם הרעיון של הסרט] מאז תום המלחמה. סיפור העלילה אינו מבוסס, אמנם, על רקע ביוגרפי שלי. אך עלי ספר ברוח, קורי עכביש, פזורי-תצלומים – תמונות שונות בסרט לקוחות מתצלומי החוויות האישיות שלי" ("קול העם", 18.4.1963).

שמעון ישראלי היה איש שמאל עקבי שנטל חלק בפעילויות פוליטיות וחברתיות שיזמו חברי מק"י. זכורות הופעות שלו באירועים של תנועת הידידות עם ברית-המועצות, במהלכן נהג לשיר את שירו הנודע של הזמר האמריקאי הנערץ עליו פול רובסון  "Old man river"ואת "שיר הפרטיזנים". על פעילותו  כזמר וכשחקן קיבל בשנת 2004 את פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים;  בשנת 2015 – את פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם; ובשנת 2022 – את פרס אריק איינשטיין לאמנויות של משרד התרבות.