ארבעים ושתיים שנים ללכתו של ח”כ לשעבר אברהם לבנבראון מטעם רק”ח ובהמשך חד”ש

ב-25 באוגוסט השנה מולאים 42 שנה למותו של אברהם לבנבראון, מי שכיהן מזכיר ועד עובדים וכחבר כנסת מטעם המפלגה הקומוניסטית הישראלית (אז כונתה רק”ח) ובהמשך – חד”ש.

אברהם לבנבראון נולד ב-24 ביוני 1916 ברומניה. היגר לצרפת, וממנה הגיע לפלשתינה ב-1938. נמנה עם מקימי הקיבוץ רוחמה בנגב הצפוני. בתפקידו כמזכיר הקיבוץ פרסם בעלון הפנימי דברי ביקורת על העמדות של מפ”ם ושל הקיבוץ הארצי: “עכשיו אני מבין מה זו אחוות עמים: הערבים זורעים ואנחנו קוצרים”.

עם חברתו לחיים חוה, עבר להתגורר בקריית חיים שבמפרץ חיפה. עבד כמנופאי במפעל הממלכתי דשנים וחומרים כימיים שבקריית אתא. (המפעל נמצא מאז 1992 ועד היום בבעלות חברת כי”ל שבשליטת עידן עופר.) הפועלים בחרו בו כחבר ועד העובדים ובהמשך כיהן כיו”ר הוועד. במהלך שביתת הימאים (1951) ארגן אסיפת פועלים לוחמנית שהתקיימה בקולנוע מאי בחיפה.

בשנות פעילותו בוועד העובדים, עשו יוסף אלמוגי, אז מזכיר מועצת פועלי חיפה מטעם מפא”י, ידידו ראש העיר אבא חושי, ואנשיהם מאמצים רבים להדיחו מתפקידו וניהלו נגדו מסע הסתה רצוף השמצות.

לבנבראון עזב את מפ”ם בפילוג שהיה בה בשנת 1952. בשנת 1954 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק”י). היה נציג מק”י במועצת פועלי חיפה, בסיעת מק”י בוועד הפועל של ההסתדרות, בוועד השלום הישראלי ובתנועת הידידות ישראל-ברית-המועצות.

בפילוג שהתרחש במק”י ב-1965, נמנה עם הפלג בראשות מאיר וילנר ותופיק טובי אשר כונה רשימה קומוניסטית חדשה (רק”ח). ב-פברואר 1972 נבחר מטעם רק”ח לכנסת וכיהן בה כנציג רק”ח ובהמשך – חד”ש עד סוף יוני 1980. את נאומו הראשון בכנסת הקדיש לחוק חינוך חובה. בפעילותו בכנסת עסק בעיקר בנושאים חברתיים. היה חבר בוועדות שונות בכנסת: כלכלה, שירותים ציבוריים, העבודה, חוקה חוק ומשפט, פנים ואיכות הסביבה.

היה חבר הוועד המרכזי של מק”י מהוועידה ה-16 (1965) ועד לוועידה ה-20 (1985). בשנים 1990- 1985 היה חבר ועדת הביקורת המרכזית של המפלגה. נפטר ב-25 באוגוסט 1987