שבוע של מחאות המוניות נגד ההפיכה המשטרית: שיתוק ההסתדרות פוגע בעובדים

המאבק ההמוני נגד ההפיכה המשטרית שמקדם השלטון הימני הקיצוני נמשך כבר חצי שנה. אך מה נשתנה השבוע מכל 27 השבועות? השבוע אכלה ממשלת נתניהו-בן גביר מרור, ובכמויות. ככל שהיא מנסה לקדם את חוקי ההפיכה, כך גוברות המחאה ונחישותם של המפגינים.

מגזרים רבים התייצבו במחאה השבוע, בעקבות ביטול עילת הסבירות בקריאה ראשונה – בין שני לשלישי. אבל הארגון החברתי-מעמדי הגדול בישראל בלט בהעדרו: ההסתדרות. יו”ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, התעטף בשתיקתו במהלך הפיכת הסלמי שבמסגרתה נחתכות פרוסה אחר פרוסה זכויות דמוקרטיות.

נוכח הלחצים מבית ומחוצה לו להכריז שביתה כללית במחאה נגד הפשיזציה שתפגע ישירות במעמד העובדים, אמר בר-דוד בכנס ועדים שנערך בתל-אביב בשלישי האחרון: “אני קורא לראש הממשלה: הכדור בידך. לאן אתה לוקח את מדינת ישראל? מה המורשת שתשאיר אחריך? עצור את הכאוס המטורף שיש בחברה הישראלית וכמה שיותר מהר.” בר-דוד הוסיף: “אל תיתן לקיצוניים מכל הצדדים להשתלט לנו על החיים”. נתניהו, אליבא דה בר-דוד, עומד “בין הקיצונים משני הצדדים”, קרי הוא איננו מנהיג הימין הקיצוני המקדם צעדים אנטי-דמוקרטיים. מסתבר שבר-דוד סבור שהמפגינים למען הדמוקרטיה הם “קיצונים” – כפי שמכנים אותם דוברי השלטון הימני. כמה עלוב.

כדי לחזק את טיעוניו השחוקים, הוסיף בר-דוד: “ההסתדרות היא הגוף החזק והמשפיע ביותר, והכי חשוב: אחד הגופים הלא-פוליטיים היחידים במדינת ישראל. וזאת החלטה שלי. הרבה שנים ההסתדרות הייתה מזוהה עם מפלגה אחת, ואני לקחתי את ההסתדרות לכך שתהיה לא פוליטית. לכן אני יכול לשחק על כל המגרש. אנחנו מאגדים בתוכנו את כל עם ישראל, מכל המפלגות, מכל הסיעות, בלי הבדלי דת, גזע ומין, חרדים וחילונים, יהודים וערבים. אני לא עובד אצל אף אחד – לא באופוזיציה לא בקואליציה”. איגוד מקצועי א-פוליטי? יש חיה כזו? כלום אין ההסתדרות צריכה לצאת למאבק נחוש נגד שלטון הימין?

על יוקר המחיה ומאבק פוליטי

עוד אמר בר-דוד באותו נאום: “אנחנו נמצאים בתקופה מורכבת מבחינת יוקר המחיה, והמשימה הראשונה שלנו היא לדאוג למעמד של העובדים, לפרנסה של העובדים, לגאווה של העובדים”. טוב שיו”ר ההסתדרות מתייחס ליוקר המחיה המעיק על משפחות העובדים. זאת, לראשונה מאז הפגנות הנפל שערכה ההסתדרות בתחילת השנה בהשתתפות עובדיה (הייתה זו חובה להתייצב, רשימות עובדים הוכנו מראש) ובהשתתפות מדריכים מהנוער העובד והלומד. אך ההפגנות הללו בלטו במסריהן הרדודים.

הפגינו נגד העלייה ביוקר המחיה, אבל בלי להצביע על האחראים לכך (המונופולים הגדולים המקומיים והזרים), בלי דרישה מהממשלה לרסן את המונופולים ובלי ערעור על התפיסה הניאו ליברלית העומדת מאחורי התופעה.  בר-דוד סירב גם אז לנהל מאבק פוליטי נגד ממשלת ההון והכיבוש בנושא הקשור ישירות ברמת חייהם של כלל העובדים בישראל ובני משפחותיהם. “הסתדרות א-פוליטית”, אמרנו?

ביטול עילת הסבירות כסוגייה מעמדית

בר-דוד בורח מאחריותו. בכנס הוועדים שנערך השבוע אפילו אמר: “אין שום סיכוי שיפגעו בעובדים במדינת ישראל בכנסת הנוכחית”. אבל העובדות עקשניות. גם ביטול עילת הסבירות הוא סוגיה מעמדית.

בנייר עמדה שפרסם בפברואר “פורום המרצות והמרצים לדיני עבודה”, הכולל מומחיות ומומחים לדיני עבודה באקדמיה, נכתב: “בתקופת היריון לא ניתן לפטר עובדת אלא בהיתר מאת שר העבודה. שיקול הדעת של השר (או הממונה על חוק עבודת נשים מטעמו) כפוף לביקורת שיפוטית ונבחן באמצעות מבחן הסבירות. כך, למשל, באחד המקרים אישרה הממונה לפטר עובדת בהיריון רק על בסיס טענתו של המעסיק, כי אינו שבע רצון מעבודתה של העובדת וכי הפיטורים אינם קשורים בהיריון, מבלי שהובאו ראיות לכך. בית הדין התערב בהחלטה לאחר שקבע כי היא חורגת ממתחם הסבירות”.

אך הסכנה בביטול עילת הסבירות טמונה לא רק בפיטורי עובדות בהיריון. אם ביטול עילת הסבירות יאושר סופית, ייפגעו גם זכויות עובדים, בתי הדין לעבודה והעבודה המאורגנת בכללה. במסמך קווי היסוד של הממשלה, בו נכתב כי בכוונתה לשנות את מאזן הכוחות מול איגודי העובדים (בהתאם לדרישת יו”ר הציונות הדתית, שר האוצר בצלאל סמוטריץ’), ניתן למצוא סימוכין לטיעון זה. יו”ר ועדת החוקה שמחה רוטמן (הציונות הדתית) כבר הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק שתגביל את זכות השביתה. בר-דוד שאל את נתניהו באום ביום שלישי: “מה המורשת שתשאיר אחריך?”, שאלה זו נכונה גם לגביו.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/120076