שלושים וארבע שנים למפגש ההיסטורי בין אינטלקטואלים מזרחים לאינטלקטואלים פלסטינים

ב-3 ביולי התקיים 1989 נערך בעיר טולדו שבספרד, מפגש היסטורי בין אינטלקטואלים מזרחים לבין אינטלקטואלים פלסטינים. את מפגש טולדו יזמו והוציאו לפועל פעילים מזרחים מישראל ומחו”ל, ללא כל תיווך של גורם ממלכתי ישראלי ובניגוד לחוק שהיה קיים שאסר על מפגשים בין ישראלים לנציגי אש”ף.

תחת הכותרת: “יהודים של המזרח ופלסטינים: דיאלוג למען שלום ישראלי-ערבי”. ביולי 1989, נפגשה בטולדו קבוצה של כ-40 אינטלקטואלים, בעיקרם מזרחים, עם קבוצה קטנה של מנהיגים מהארגון לשחרור פלסטין (אש”ף). בנוסף, הגיעו למפגש כ-10 אינטלקטואלים יהודים אירופים.

המפגש נועד ליצור דרך חשיבה שונה המחברת בין ההיסטוריה הפלסטינית לבין זו היהודית-ערבית ודרכה, בתקווה, תיפתח דלת לדיאלוג מסוג חדש. ב-2015 נפגשו נציגי הקשת הדמוקרטית המזרחית עם יו”ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן) וצוותו בשאיפה לחדש את המגעים וליצור שיח שאין אפשרות לקיים עם הממסד הישראלי האשכנזי ברובו.

אחד ממשתתפי המפגש, ד”ר מאיר עמור, כתב ב”העוקץ” בעקבותיו: “מפגש בן יומיים זה היה אסור ובלתי חוקי על פי החוק הישראלי של אותה עת. עברנו על החוק ביודעין ובפרהסיה. נפגשנו עם פלסטינים על מנת לממש את זכותנו לדבר על אף וכנגד האיסור שבחוק. הייתה זו פגישה ציבורית, מתוכננת, מפורסמת, ידועה ופתוחה לתקשורת. לא ניהלנו ‘משא ומתן’ על ‘גבולות’ או על ‘יישוב הסכסוך’. המפגש התמצה בעצם קיומו: דיאלוג והתוועדות משותפת כנגד חוק דרקוני המקדש מלחמה. זו הייתה מטרתו של מפגש טולדו.

“את עיקר הדברים שנשאתי במפגש טולדו, הצגתי מספר ימים לפני כן בארגון האומות המאוחדות בכנס על שאלת פלסטין. בישראל, אמרתי, קיימת תרבות של מלחמה הנשענת על ונענית לצרכיו של מבנה חברתי של מלחמה. במסגרת זו, שיתוף פעולה בין מזרחים ופלסטינים הוא חיוני והכרחי להתקדמות בהשגת יישוב הסכסוך ושלום.

“בניגוד לתזה הידועה של ‘מזרחים כגשר לשלום’ טענתי כי בעלי ברית בהשגת השלום חייבים להיות נשים וגברים המקבלים את עובדת קיומה של ישראל במזרח התיכון, כחלק מהמזרח התיכון על תרבותו, עמיו, שפתיו ומנהגיו. בנוסף, אלה חייבים להיות בני אדם בעלי אינטרס קיומי לשנות את תנאי חייהם. כלומר, בני אדם שתרבות המלחמה והמבנה החברתי המתחייב מתרבות זו, משאיר אותם בצד הפגוע של החברה הישראלית”.