כמילות השיר: יושבים על הגדר, רגל פה ורגל שם, בסדר עם כולם

“יושב על הגדר / רגל פה, רגל שם / יושב על הגדר / בסדר עם כולם”, כתב אריק איינשטיין בשיר המתאר בעיה חברתית מוכרת וכואבת מזה יותר מאלפיים וחמש מאות שנים. כבר בתחילת ההתארגנות של שותפות בחברה דמוקרטית באתונה, אזרח טוב היה אמור להיות אזרח מעורב. סולון, המחוקק הדמוקרטי הראשון, כתב אריסטו, “בראותו שהעיר נתונה לעתים קרובות במחלוקת אזרחים, ואזרחים רבים משלימים מתוך אדישותם עם יד המקרה, פרסם כנגדם חוק מיוחד וזה לשונו: ‘מי שאינו מתייצב עם נשקו לצד אחת הסיעות בעת מחלוקת בעיר, חרם יוטל עליו ותישללנה ממנו זכויות-האזרח'”.

ביטוי גנאי נוסף ליחס המגנה את היושבים על הגדר מופיע בהספד שנשא פריקלס בעת קבורת חללי מלחמת הפילופוניס בין אתונה וספרטה (431-404 לפני הספירה) בו קבע, “שאין אנו חושבים את מי שאינו נוטל חלק בכל אלה לאיש מנוחות, אלא לאזרח שאין חפץ בו.” עבור האתונאים, מי שלא נקט עמדה בדיון חברתי “אין חפץ בו”. זוהי דמוקרטיה ישירה בה קבלת החלטות חברתיות מחייבת התייצבות בכיכר העיר, נקיטת עמדה ודיון. כלל חברי “העם” חייבים לנקוט עמדה ולא רק אלה שתומכים בעמדת השילטון.

באותן שנים בהן החלה להתגבש הדמוקרטיה באתונה, החלה להתגבש ברומא שיטת ממשל עממי בעלת מאפיינים דומים רבים לשיטה האתונאית וגם בה בלטו היושבים על הגדר. כתב על כך מרקוס טוליוס קיקרו “לעוול שני פנים, האחד עוולו של המעולל אותו, והשני, עוולם של אלה אשר אינם מונעים את עשייתו בידי המעוללים, אף אם יש ביכולתם לעשות זאת […] זה אשר אינו מגונן ואינו מתנגד לעוול, אם יש ביכולתו לעשות זאת, חטאו שקול להפקרת הוריו או ידידיו או מולדתו.”

בדרך כלל מקובל לדרוש מהמתנגדים והמסרבים לקחת חלק בפעולות השלטון דין וחשבון על מעשיהם, לדון באחריותם או בחוסר אחריותם, ולהאשימם בהתנהגות לא-הולמת ומסוכנת לחברה – ולהתעלם מאחריותם של ה”יושבים על הגדר” והמצייתים לכל החלטה שלטונית, אלה המסכימים ואלה שת’ורו, במאמרו על אי-ציות אזרחי, כינה “יושבים בחיבוק ידיים”, “אומרים שאינם יודעים מה לעשות”, “אינם עושים דבר”, “מהססים”, “מצטערים” ו”ימתינו, בחיוב, שאחרים יתקנו את המעוות, כדי שהם לא יצטרכו להצטער עוד”. היה זה ג’ון סטיוארט מיל בעל החירות שציין ש”יכול בן-אדם לגרום רעה לזולתו לא רק על-ידי מעשיו, אלא גם אם הוא יושב ואינו עושה”. אלה וגם אלה – כל פרט ופרט – חייבים להיות אחראים באופן אישי ולתת דין וחשבון על בחירתם. אחריותם לעוול מוחלטת גם אם מחוקק אחר, ראש ממשלה אחר, או צייתן אחר עשה את המעשה והם רק עמדו מן הצד.

היום, כאשר מסביבנו מתנהלת מערכה פוליטית לשינוי שיטת המשטר, בולטים מאות אלפי משתתפי הפגנות המחאה השונות, אלפי החותמים על עצומות מחאה, מאות הפונים בקריאות אזהרה לחברי הממשלה והכנסת ועשרות המסרבים לקחת חלק ביישום חלקים מהמדיניות הממשלתית. בולטים גם עשרות חברי הכנסת התומכים ביישום “הרפורמה” ומארגני המחאה הנגדית של מאות התומכים בה. בולטת יותר מהכול היא היעדרותם של המיליונים, שעל פי הסקרים מתנגדים לשינויים, אך אינם מוחים ואינם משתתפים בפעילות כלשהי נגדה. בולטת יותר מכול שתיקתם של נשיא המדינה ושל מנהיגים ופוליטיקאים ממחנה הימין – הם יושבים על הגדר והם בסדר עם כולם.

בחינה היסטורית מלמדת אותנו שמעטים מהיושבים על הגדר נוקטים עמדה ורבים מהם מצטרפים לתומכים בשלטון. איניאציו סילונה בבית הספר לדיקטטורים ציין של”נצחונו של היטלר קדם אך במעט שיאן המספרי של שתי מפלגות הפועלים, הסוציאל-דמוקרטית והקומוניסטית, הן מבחינה ארגונית והן מבחינת מספר הקולות. שנה לאחר מכן היו אותם המונים, שכונו מארקסיסטיים, ממוסגרים במדינה הנאציסטית, שוקטים וממושמעים כמקודם”. בגרמניה, באיטליה ובמקומות רבים אחרים היושבות על הגדר, למעשה, תמכו בשינויי משטר, הפלת הדמוקרטיה, ובקידום מעשי עוול.

הישיבה על הגדר אינה אדישה ערכית, היא אינה חוסר תמיכה באחד הצדדים, היא למעשה תמיכה ברורה בצד החזק שמחזיק בשלטון – בצד של מחוללי המהפכה המשטרית. אחריותן של היושבות על הגדר למחיקת שרידי הדמוקרטיה בישראל, שלמה. העובדה שהן לא תמכו בפומבי בשינוי לא פוטרת אותן מאחריות. גם להן אחריות לרוע ולמעשי העוול שמהפכה זו תביא. לשבת על הגדר ולהיות בסדר עם כולם, הוא פעולה לא-מוסרית בעליל – לקיחת חלק בהפיכת ישראל למדינה לא-דמוקרטית בעליל.

למעלה ממחצית אזרחי ישראל המתנגדים לשינוי, אייכם? רובי ריבלין, יצחק הרצוג, לאן נעלמתם?