‘אף אחד מאיתנו לא יחזור’: זיכרונותיה של האסירה הקומוניסטית מאושוויץ

“אף אחד מאיתנו לא יחזור”, ספרה של הפעילה הקומוניסטית הצרפתייה שרלוט דלבו, ראה אור באחרונה בתרגומה של רמה איילון ובהוצאת עם עובד. הספר הוא חלק ראשון בטרילוגיה שחיברה הסופרת ניצולת אושוויץ. זו הוגדרה בארצה “אחת מפסגות הספרות שנכתבה לאחר השואה”.

דלבו מתעדת את רגעי האימה שחוותה; את מאמציה הנואשים לשרוד את התופת; ואת התמיכה ההדדית בין הנשים שהגיעו עמה למחנה: כולן התנגדו באופן פעיל לכיבוש הנאצי של צרפת.  דלבו  מתחקה אחר קורות נשים אלה בשנים שחלפו מאז וחושפת את הטראומה שנשאו בלבן ובגופן כל חייהן.

בגב התרגום לעברית נכתב: “בעוצמה פואטית חריגה ביופייה, מישירה דלבו מבט מצמית אל הזוועה ומוכיחה כי ניתן לכתוב ספרות ושירה אחרי אושוויץ. יצירתה נחשבת כיום קלאסיקה של ספרות השואה, והעדות הנשית החשובה ביותר שנכתבה בפרוזה מאותם ימים אפלים”.

דלבו, קומוניסטית, סופרת ואשת תיאטרון, נעצרה בידי הגסטפו בפריס ב-1942 באשמת פעילותה בתנועת ההתנגדות הצרפתית לכיבוש הנאצי (“הרזיסטנס”). היא היתה אז בת 29. בעלה ג’ורג’ דודאש (אף הוא פעיל קומוניסטי) נעצר יחד עמה, אך הוצא להורג יחד עם חברי הנוער הקומוניסטי ומהגרי עבודה יהודים וארמנים. דלבו שהתה בבתי כלא ובמחנות מעצר שונים בצרפת עד שנשלחה לאושוויץ בינואר 1943.

כעבור שנה, בינואר 1944, נשלחה דלבו למחנה ראוונסבריק (כ-80 ק”מ מברלין). ממנו שוחררה ב-30 באפריל 1945 בידי חיילי הצבא האדום. עם משוחררי המחנה נמנו רבים שהיו אז בעיצומה של צעדת המוות.

בטרם מעצרם, עמדו בני הזוג דלבו ודודאש בראש תא אנשי אקדמיה ואמנים קומוניסטים שפעל במחתרת נגד הכיבוש הנאצי. במארס 1942 נעצרו כמאה מחברי התא בידי שוטרים צרפתים ואנשי גסטפו. ביניהם היו הפילוסוף המרקסיסט הנודע ג’ורג’ פוליצר והפיסיקאי פרופ’ ז’אק סולומון. דלבו נמנתה עם משלוח הנשים היחיד של מתנגדות פוליטיות. נשים  אלה  היו  ברובן  קומוניסטיות   והן  נשלחו מבתי הכלא בצרפת לאושוויץ. הן נכנסו למחנה בעודן שרות את “המרסייז” וקוראות סיסמאות. מתוך 230 הנשים שהיו במשלוח, 49 בלבד שרדו.

החוקר מיכאל רוטברג כתב: “ספריה של שרלוט דלבו הם העדות הקשה והחותכת ביותר לחיים במחנות ההשמדה הנאציים”. המשפט “איש מאיתנו לא יחזור”, שכתב המשורר הנודע גיום אפולינר,  נבחר ככותרת הספר הראשון בטרילוגיה של דלבו (פורסם בצרפת ב-1965). חיבור הטרילוגיה “אושוויץ ולאחר מכן” היה תהליך קשה מנשוא עבור דלבו. “המילים חזרו אליי מאז, כפי שאתם רואים”, כתבה בספר הנועל את הטרילוגיה (1995).