תערוכת צילום חדשה של גיל בר: חיפה כדיוקן עירוני

    במוזיאון העיר חיפה תינעל לקראת סוף החודש (25.2) תערוכת הצילומים “חיפה תחתית” של הצלם גיל בר שאצרה יפעת אשכנזי. בסיום מלחמת 1948 נותרו בעיר מאות מבנים ריקים ומצולקים, בהם התגוררו תושבים ערבים שנושלו מהם. במסגרת הגזל הישראלי של קרקעות ונדל”ן בבעלות פלסטינית, הועברו המבנים לבעלות ולניהול ממשלתיים. בראשית שנות ה-50 יושבו בבתים עולים חדשים, שעזבו בהמשך לשכונות אחרות.

    כ-60 שנה שלאחר מכן, במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2009 והרפורמה במינהל מקרקעי ישראל (שמה הקודם של רשות מקרקעי ישראל), החלה המדינה משווקת רבים מן המבנים לציבור הרחב במכרזים ממשלתיים. כך שבו בתים לידיים פרטיות.

הקרנת הסרט ‘שני ילדים ביום’

    מכון ון ליר בירושלים יקרין השבוע (15.2) את סרטו של דוד וקסמן “שני ילדים ביום” (ישראל, 2022). הסרט מגולל את קורותיהם של ארבעה נערים פלסטינים ממחנה פליטים ליד בית לחם, המשחזרים את המחיר הכבד שגבה מהם לילה בו נכנסו כוחות הכיבוש לביתם ועצרו אותם.

    הסרט מתאר את השימוש במעצרי קטינים ככלי להבטחת השליטה הישראלית מעבר לקו הירוק. במשך שנים, נעצרים בכל לילה שני ילדים פלסטינים בממוצע באשמת זריקת אבנים. אלה נחקרים, נשפטים ונשלחים לכלא למאסר. בתום ההקרנה, יתקיים דיון בהשתתפות הבמאי וקסמן; מוריה שלומות, מנכ”לית “הורים נגד מעצרי ילדים”; עו”ד נסרין עליאן; ויועאד גנאדרי חכים.

     עיריית חיפה, שבמשך שנים רבות הזניחה את השכונות הערביות בעיר התחתית ואף נתנה יד למחיקתן, יזמה מספר מהלכים שמטרתם להחיות אזורים אלה ולמשוך אליהם אמנים, אנשי תרבות וסטודנטים. המיזמים נועדו, בין היתר, למחוק את העבר של השכונות.

    מקבצי המבנים הנטושים, האטומים וההרוסים הם סוג של אנדרטאות בנוף העירוני, ושרידים לנקודות המפנה ההיסטוריות בסיפורה של חיפה. העיר היא אוסף של מבנים בעלי סיפור. פאזל המורכב מנופים המאפשרים קריאה מורכבת של קורותיה ושל הנסיבות שהביאו לעיצובה.

    התערוכה “חיפה תחתית”, והספר שפורסם בעקבותיה, הם ניסיון לשרטט דיוקן עירוני מורכב בנקודת זמן מסוימת. התערוכה מעלה שאלות על העיר, על גירוש חלק לא מבוטל מתושביה, על ההיסטוריה שלה, על הפוליטיקה שלה וגם על עתידה.

    לדברי בר: “נמשכתי מיד לשפע המבנים הנטושים בעיר התחתית. עניין אותי האופן בו החומר עצמו מגלה עקבות של מאבק כוחות. ההתבוננות במבנים האטומים הזכירה לי טיול בין אנדרטאות”.

    “מושאי הצילום שלי מתחקים אחר מושגים פוליטיים, דתיים וחברתיים. הטרגדיה האנושית מעסיקה אותי רבות. למרות זאת, אני רואה את מעשה הצילום עצמו מנותק מכל אלה ומוקדש לחיפוש צורני, להפשטה ולסדר”, הוסיף.