שביתת האקדמאים: ב-9 בפברואר 1956 כ8,000 רופאים ומהנדסים פתחו בשביתה כללית למורת רוחו של בן גוריון

ב-9 בפברואר 1956 כל עובדי המקצועות האקדמיים שבתו, בעקבות השביתה שפרצה שתי יממות לפניכן, ביוזמת הסתדרות הרופאים והסתדרות המהנדסים.

במהלך יומיים כלל 8,000 העובדים האקדמאים שהועסקו על ידי הממשלה הכריזו על שביתה כללית ללא הגבלת זמן בניגוד עמדת ממשלת השלטון, מפא”י, ראש הממשלה דוד בן-גוריון והנהגת ההסתדרות הכללית.

הניצוץ שהצית את השביתה היו חילוקי דעות בין הסתדרות הרופאים לשר האוצר לוי אשכול על תוספות שכר. בניגוד להבטחותיו אשכול סירב להעניק תוספת שכר לרופאים ואלה פתחו בשביתה, המהנדסים הצטרפו לצעדי המחאה יחד עם המרצים באוניברסיטה העברית וכל יתר אנשי “האינטליגנציה העובדת” – כפי שכונו אז פתחו בשביתה.

פעילי סניף מק”י בירושלים הפיצו כרוז בקרב המרצים ובו הקריאה לכלל עובדי האוניברסיטה להצטרף למאבק ולהכריז על שביתה יחד עם שאר ארגוני העובדים האקדמאיים.

בעקבות התפשטות השביתה, שהסתיימה כעבור מספר ימים בעקבות הענקת תוספות שכר לשובתים, בן גוריון הציע להגביל את זכות השביתה ואף כינה את העובדים האקדמיים “בוגדים בעם ובמדינה”.

בכנסת נערכו ישיבות דחופות כדי למנוע את השביתה ונציגי מפלגת השלטון הבהירו שאין בכוונתם “לנהל מו”מ תחת לחץ”. סיעת מק”י בכנסת הביעה תמיכה בדרישות השובתים.

בדיון שנערך במליאה קראה יו”ר הסיעה, ח”כ אסתר וילנסקה: “אנו דורשים מן הממשלה לקיים את ההבטחות שניתנו לרופאים וליתר חלקי האינטליגנציה העובדת בטרם פרצה השביתה. מאבק האינטליגנציה העובדת להעלאת השכר ולהגנת חופש השביתה הוא מאבק צודק”.

עוד אמרה ח”כ וילנסקה במליאת הכנסת: “אנו קוראים לרופאים, למהנדסים ולכלל האינטליגנציה העובדת להיאבק על זכויותיהם, לשבות למען העלאת שכר ואנו קוראים לפועלים ולכלל הציבור להיות סולידריים עם השובתים”.