רטרוספקטיבה מקיפה לאמנית הקומוניסטית האמריקאית אליס ניל

מרכז פומפידו בפריס נעל בשבוע שעבר את הרטרוספקטיבה המקיפה ביותר אי פעם ליצירותיה של האמנית הקומוניסטית האמריקאית אליס ניל (1984-1900). בשנים האחרונות נחשבת ניל אחת הציירות החשובות בארה”ב. על פי הערכות של מרכז התרבות המרכזי בבירת צרפת, ביקרו יותר מ-200 אלף אנשים בתערוכה הגדולה.

עד שנות ה-70 של המאה הקודמת, ניל כמעט לא הייתה מוכרת במדינתה, להוציא חוגי האמנים המתקדמים שהעריצו את ציוריה. עבודותיה עוררו שאלות חברתיות ופוליטיות בנושאי האפליה וקיפוח השחורים, המאבק בגזענות ובפשיזם ואף מאבקי עובדים למען זכויותיהם. היא התגוררה בשכונת הארלם שבעיר ניו יורק, ולפרקים בקובה טרום המהפכה.

ניל התנסתה בסגנונות ציור שונים במהלך חייה. בין השנים 1930-1925, כאשר התגוררה בקובה, החלה ליצור את עבודותיה. ציוריה תיארו לרוב דמויות ודיוקנאות של ילדים, שכנים וחברים, שכולם התגוררו עמה בשכונות העוני. בחפיפה עם עבודתה, ביססה ניל את תפיסתה הפוליטית. היא הפגינה מחויבות לקידום שוויון חברתי, והביעה את תמיכתה במפלגה הקומוניסטית של ארצות-הברית.

יצירותיה של ניל מעניקות ביטוי רב לנפגעי המשבר הקפיטליסטי של שנות השלושים ולמאבקים נגד הפשיזם והגזענות בארה”ב בהם המערכה נגד האנטישמיות שרווחה במדינה.

בעקבות אשפוזה בבית חולים פסיכיאטרי, החלה ניל לבטא בציוריה היבטים מחייה האישיים ומהדיכאון ממנו סבלה. היא ציירה אימהות, ילדים ומאושפזים אחרים. לאחר שחרורה מבית החולים התמקדה בציור עירום נשי, וציירה בין השאר את בתה ואת מכרותיה.

אחד הסממנים המזוהים עם ציוריה של ניל הוא מודל העירום הנשי, והיא מצאה בו עניין רב לאורך שנות יצירתה. בעוד שבתרבות המערב מסמל העירום הנשי פגיעות,  ניל זיהתה בו כוח רב, וזאת ניתן לראות בבירור בעבודותיה. לאחר מותה בשנות השמונים, זכו ציוריה בהכרה אמנותית רחבה, והם הוצגו במוזיאונים רבים ברחבי העולם.

בשנותיה האחרונות לא חדלה ניל מפעילותה הפוליטית השמאלית, וביטאה אותה בציוריה האחרונים. בין שנות ה-50 לשנות ה-70 פעלה במערכות נגד מלחמת וייטנאם, ולמען זכויות השחורים והנשים. חרף אי-ההכרה הממסדית בעבודותיה, סימלה ניל בשנים אלה את היצירה האמנותית האמריקאית הפמיניסטית והשמאלית.