העובדים אינם פיונים על לוח השחמט

    1,500 עובדי רשות הטבע והגנים הודיעו שיפתחו בשביתה בסוף חודש דצמבר. זאת בתגובה לכוונות הממשלה להוביל שינוי מבני ברשות כמימוש דרישות בהן נקבה סיעת עוצמה יהודית בהסכם הקואליציוני. לפי ההסכם, צפויה היחידה הארצית לפיקוח בשטחים הפתוחים (הסיירת הירוקה) לעבור לסמכות המשרד לביטחון לאומי בראשותו של איתמר בן גביר.

    ועד העובדים של הרשות סבור, כי העברת היחידה (הזכורה לרעה בשל פעילותה נגד תושבי הנגב הערבים-בדואים) לידי בן גביר תגרור הרעה מידית במצב העובדים, בזכויותיהם, בביטחונם התעסוקתי ובכוחם הארגוני. "ההחלטה נתקבלה מבלי שנוהל כל משא ומתן מקדים עם נציגות העובדים", נכתב במכתב למנכ"לית הרשות רעיה שורקי.

    יותר מעשרים מינהלות, אגפים ורשויות צפויים לעבור "מיד ליד" בין משרדי הממשלה. זאת בעקבות ההסכם הקואליציוני והשבעת ממשלת הימין "מלא-מלא" ב-25.12. מסחר ציני זה בתקנים ובתפקידים פירושו חוסר ודאות תעסוקתי עבור אלפי עובדים.

    לאחרונה הופנתה האש הציבורית במיוחד כלפי השר המיועד במשרד ראש הממשלה, הגזען וההומופוב אבי מעוז, הצפוי לקבל אחריות ל"תוכניות החוץ" של משרד החינוך. אך עוצמה יהודית אינה הבעיה היחידה (ר' כתבה בעמ' 3). הבעיה העיקרית היא התנהלותו של ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו בכללותה. זה רואה בעובדים, במקרה הטוב, פיונים להקרבה על לוח השחמט.

    היענותו של נתניהו לדרישה לפרק ולהרכיב משרדי ממשלה חושפת את כוונתו הברורה להחלישם. נתניהו, הפועל כתמיד בהתאם לתפיסותיו הניאו-ליברליות, משוכנע

כי כוחו חסר גבולות. מזכ"לית הסתדרות המורים הביעה אמנם התנגדות מגומגמת למהלכי הצמד נתניהו-מעוז, אך לא נקטה כל צעד מעשי (הכרזת סכסוך עבודה, למשל) לקטיעתם. היא כלל לא התייחסה לשאלה: מדוע משקיע משרד החינוך כשני מיליארד שקל למימון אותן "תוכניות חוץ", שתפקידן העיקרי הוא הפרטה חשאית של מערכת החינוך.

    אשר להסתדרות, זו אישרה את סכסוך העבודה ברשות הטבע והגנים, כפי שצוין בפתח הרשימה, אך נמנעת מהכרזת סכסוך כללי במגזר הציבורי. בכוחה של הכרזת סכסוך לבלום את החתירה לביתור מנגנוני המדינה ולקדם את המערכה לשיפור תנאי השכר וההעסקה. בלא הכרזה נוצר מצב אבסורדי בו מועברים עובדים מתפקיד לתפקיד וממקום עבודה אחד לאחר, שעה שנציגיהם בהסתדרות לא מנידים עפעף. גם במשבר הקורונה נתנה ההסתדרות יד למהלכים דומים, והגיעה העת לשים לכך סוף.

    חיוני לפרוץ את השקט התעשייתי בו זוכה הממשלה הנוכחית, המתדלקת את יוקר המחיה לשמחת המעסיקים ובעלי ההון (תזכורת: הבנקים הרוויחו השנה יותר מ-17 מיליארד שקל – שיא כל הזמנים!), ומסרבת להעניק לעובדים תוספות שכר שיפצו ולו במעט על יוקר המחייה.

    ההסתדרות פרסמה השבוע כי בכוונתה לקיים שורה של מחאות ציבוריות נגד יוקר המחיה (ר' ידיעה בשער האחורי) ולתבוע את העלאת שכר המינימום (תוספת קטנה של 700 שקל לחודש). אולם המרכיב העיקרי בכל תוכנית למאבק ביוקר חייב לכלול תוספות שכר ריאליות עבור כלל העובדים – ובמקרה זה הוא נעדר. יש לקוות כי בדומה לעבר, ייטלו על עצמם ועדי עובדים מיליטנטיים את האחריות להוביל את המערכה ויקבעו בעצמם את יעדי המאבק במעסיקים ובממשלה.