קמילו סיינפואגוס ממנהיגי המהפכה הקובנית יחד עם פידל וראול קסטרו נהרג ב-28 באוקטובר 1959

ב-28 באוקטובר 1959 נהרג קמילו סיינפואגוס, ממנהיגי המהפכה הקובנית לצידם של פידל קסטרו, ראול קסטרו וצ’ה גווארה. סיינפואגוס נולד למשפחה של פעילים אנרכיסטים בבירה הוואנה ב-1932. הוא למד בבית ספר לאמנות אך עזב את הלימודים בשל קשיים כלכליים, והחל לעבוד כמתמחה בחברת הטקסטיל “אל ארטה”.

בגיל 16 החל גם בפעילות פוליטית, כשהצטרף להפגנות נגד העלאת תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית. ב-1953 הוא היגר לארה”ב, אך בשל ניצול העובדים המחפיר של הקפיטליזם האמריקאי שב לקובה והצטרף לפעילים נגד הרודן הפרו-אמריקאי פולחנסיו בטיסטה. בדצמבר 1955 נפצע מירי המשטרה במהלך הפגנה.

לאחר שלא הצליח למצוא עבודה, וסבל מהטרדות המשטרה, שב לארצות הברית והתגורר לזמן מה בניו יורק ובמקסיקו פגש את פידל קסטרו שעסק בהכנת המרד נגד הרודן. ב-1956 הצטרף ל-81 מהפכנים נוספים שעלו על סיפונה של הספינה “גראנמה”, יחד עם האחים קסטרו וגווארה, שהביאה אותם לקובה.

המורדים נחתו בפלאיה לאס קולוראדאס שבחופה הדרום מזרחי של קובה, ורובם נהרגו מירי כוחות הצבא. השורדים ובהם סיינפואגוס, האחים קסטרו וגווארה, הצליחו להימלט בקבוצות קטנות. לאחר חודש הגיעו לסיירה מאסטרה בה החלה לוחמת הגרילה נגד הצבא.

ב-1957 היה סיינפואגוס לאחד ממנהיגי המהפכה, וקיבל את הדרגה “קומנדנטה” (מפקד), אותה דרגה של צ’ה גווארה. סיינפואגוס עמד בראש אחד משלושה טורים שנעו מערבה, לכיוון העיר סנטה קלרה והטור בפיקודו יצא לכיוון בסיס צבאי ביגואחאי, והוא כלל 60 לוחמים בלבד (כרבע מכלל כוחותיו של קסטרו). הוא צבר תמיכה רבה בדרכו, ועד הגיעו ליגואחאי כבר מנה הטור קרוב ל-500 לוחמים.

ב-19 בדצמבר 1958 החלה מתקפתו של סיינפואגוס על המחנה. כוחות הצבא הצליחו להדוף אותה. אך תוך מספר ימים אזלה התחמושת שהייתה בידי חיילי הרודן, והכוח נאלץ להיכנע. לניצחון בקרב זה הייתה חשיבות מוראלית גבוהה למורדים. למחרת, חבר סיינפואגוס לגווארה בסנטה קלרה, בקרב שסימן את ניצחון המהפכנים. לאחר עליית המהפכנים לשלטון, הצטרף סיינפואגוס לשורות הצבא המהפכני החדש. ב-28 באוקטובר 1959 עלה על טיסה להוואנה אך מטוסו נעלם מעל הים ולאחר מספר שבועות של חיפושים, הוכרז כמת.