ריאיון עם ראשי הקונפדרציה הכללית של העובדים – המערכה בצרפת היא בין הון לעבודה

    משלחת המורכבת מראשי הקונפדרציה הכללית של העובדים (CGT) – ארגון העובדים הגדול בצרפת – ביקרה בשבוע שעבר בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים. בראש המשלחת עמד המזכ”ל פיליפ מרטינז, שנאלץ לשוב לארצו יממה לפני סיום הביקור בעקבות החרפת השביתה בבתי הזיקוק בצרפת (ר’ בהמשך).

    המשלחת סיירה בשכם, ברמאללה ובקלקיליה, ונפגשה עם ראשי הפדרציה הכללית של האיגודים המקצועיים הפלסטיניים. הביקור כלל פגישה עם פעילי איגודי העובדים, ביקור במפעלים ושיחות עם עובדים וחקלאים. בנוסף, ביקרה המשלחת בישראל עצמה ונפגשה עם נציגי ארגון כוח לעובדים ועמותת קו לעובד. בקשת חברי המשלחת לתיאום פגישה עם נציגי המחלקה לקשרים בינלאומיים בהסתדרות לא נענתה.

    לדברי האחראי על הקשרים הבינלאומיים בקונפדרציה, פייר קוטאז, “אנו פועלים מזה עשרות שנים לקידום סולידריות פעילה עם העם הפלסטיני הנאנק תחת עול הכיבוש הישראלי. אנו שותפים לשאיפתו להקמת מדינה עצמאית בצד ישראל”. “משלחות רבות של האיגודים המקצועיים הצרפתיים פקדו וממשיכות לפקוד את השטחים הכבושים, אך זו משלחת רמת דרג שהגיעה בעקבות החמרת הדיכוי וההרג”, הדגיש.

    כתב “זו הדרך” שוחח עם חברי המשלחת במשרדי קו לעובד בתל-אביב לפני שובם לפריס. עיקר השיחה נסוב סביב המאבק המעמדי בצרפת, המעמיק מדי יום.

שביתת עובדי בתי הזיקוק בצרפת נמשכת ללא הפוגה, והממשלה אף הוציאה צווי ריתוק נגד חלק השובתים. מהן הסיבות לשביתה?

    השביתה בבתי הזיקוק היא רק קצה הקרחון. היא בולטת כי בשליש מתחנות הדלק אזל המלאי, והתקשורת עוסקת בה ללא הפסקה, לרוב בגישה עוינת מאוד. נוסף לכך, התפרץ ברחבי צרפת גל שביתות ומחאות אותן מובילים עובדים הדורשים תוספות שכר.

    יוקר המחיה החמיר השנה במהירות, והעובדים דורשים פיצוי הולם עבור צמצום כוח הקנייה. הזעם הציבורי התעצם עוד במהלך משבר הקורונה. אז, אולצו העובדים לעבוד, לפעמים תוך סכנה לבריאותם. בתום המגפה דרשו המעסיקים מהם “להקריב קורבן נוסף בשל המשבר”, אך הם לא תוגמלו מעולם בעבור הקרבתם. יתר-על-כן, רווחי בעלי ההון והתאגידים תפחו בצורה שערורייתית בשנתיים האחרונות, לפני תום המגפה ואחריה. בצרפת מתנהלת כעת מערכה קשה בין ההון לעבודה.

אנחנו משוחחים ביום שישי (14.10) וביום ראשון (16.10) מארגנות מפלגות השמאל בצרפת הפגנת ענק נגד היוקר. ליום שני נקבעה שביתה כללית במקביל להפגנות ברחבי המדינה. לא ניתן היה לקיים מחאה מאוחדת?

    כמובן שכן! היה סיכום מוקדם בין האיגודים למפלגות השמאל: שביתת אזהרה כלל-ארצית בצד מאות הפגנות מקומיות ברחבי המדינה. אלא שללא כל הודעה מוקדמת החליט מנהיג תנועת “צרפת המורדת”, ז’אן לוק מלנשון, להכריז על הפגנה ארצית בפריס ב-16 באוקטובר, ולא התייחס כלל לשביתה. בטרם הכריז על ההפגנה הארצית הסברנו לו, שלא ניתן להבטיח את הגעתם של כמיליון חברי CGT לפריס. הסברנו כי הצעד לא נכון פוליטית, וכי עדיף לקיים מחאות מקומיות רבות ככל האפשר. לא עומדים לרשותנו משאבים לשכור אלפי אוטובוסים. מדוע על עובד המתגורר במרחק 800 ק”מ מפריד להגיע אליה? מדוע שלא יפגין בעירו יחד עם חבריו ובני משפחתו?

נדמה כי היחסים בין איגודי העובדים לבין סיעת השמאל בפרלמנט עלו על שרטון…

    לאו דווקא. לעתים מתעוררים חילוקי דעות, אך אנו שמחים מאוד שסיעת השמאל היא סיעת האופוזיציה הגדולה לממשלתו הניאו-ליברלית של עמנואל מקרון. עם זאת, אנו דורשים שיכבדו את נציגי העובדים, ושהמאבק יתנהל בתיאום הדדי ותוך שמירה על האוטונומיה של כל מרכיביו. ההתמודדות שלנו איננה עם השמאל, אלא עם הימין שבשלטון ועם הימין הקיצוני. אלה השיגו השיגים אלקטורליים חסרי תקדים בבחירות האחרונות, והקימו סיעה בת 90 חברי פרלמנט.

    לצערנו, גם חלק מהעובדים הצביע עבור הימין הקיצוני, בייחוד באזורים בהם נוכחות האיגודים חלשה או מספר העובדים המאוגדים קטן. הימין הקיצוני הוביל קמפיין בחירות בו הציג את עצמו כ”מגן העובד הבודד”, “מגן השכר” וכו’. אך כאשר קידמנו בפרלמנט, בעזרת סיעת השמאל, הצעת חוק לשכר מינימום של 2,000 יורו לחודש, הם הצביעו נגדה. הימין הקיצוני מדבר על רווחת העובדים, אך פועל לטובת ההוןרצוננו העיקרי הוא לאחד את כל מעמד העובדים סביב המערכה על השכר.