כך נראים חיים בצל המוות: עודה בשאראת בשיחה עם הבמאי בילאל יוסף

 הסופר והעיתונאי עודה בשאראת פגש את הבמאי בילאל יוסף לאחר הקרנת הבכורה של סרטו "חיים בצל המוות" בפסטיבל הקולנוע בירושלים (ר' "זו הדרך", 13.7). הסרט שעורר עניין רב בקרב יוצרי קולנוע ובקרב הציבור הרחב ישודר מחר (מוצ"ש) בשעה 21.15 בערוץ 11 של השידור הציבורי. בלב הסרט עומדת סוגיה כואבת המהלכת אימים על הציבור הערבי בישראל: הפשע והרצח המשתוללים ברחובותיו. הריאיון עם יוסף פורסם בגיליון אוגוסט של ירחון הספרות והתרבות "אל-אצלאח" ("התיקון"), וקטעים ממנו מובאים להלן. את הסרט הפיק הערוץ הציבורי "מכאן" בשפה הערבית.

כיצד צמח הרעיון לסרט?

הרעיון ליצירת הסרט נולד בשנת 2012. אז התחתנתי וחזרתי לכפר מולדתי דבוריה לאחר שנעדרתי ממנו שנים. כאשר הגעתי הבחנתי מיד כי הכפר שינה את פניו. בעבר, כאשר נשמעו יריות, היה זה אירוע חריג ששימש נושא שיחה למשך ימים. כעת, כאשר יורים, האנשים מתייחסים אל העניין כאל תאונת דרכים קלה. אדישות זו הפחידה אותי לא פחות מהירי עצמו. כאשר חברה משלימה עם הפשע בקרבה, זה סימן לכך שהדברים נעים בכיוון הגרוע ביותר.

נקודת המפנה הגיעה ב-2013, כאשר הזמר המפורסם שפיק כבהא נורה למוות בשובו ממסיבה באום אל-פחם. הכרתי אותו היטב. בשנת 2006, התחלתי ללמד קולנוע בבית ספר תיכון בכפר קרע ובין תלמידותיי הייתה בתו. בהדרכתי, היא יצרה סרט קצר על אודות אביה בשם "על תיאטרון החיים". שמרנו על קשר מאותו רגע ועד להירצחו. אחרי הרצח שאלתי את עצמי: "איזו חברה הורגת אמן אהוב ובולט המשמיע את קולו הייחודי?". בנקודה זו החלטתי ליצור את הסרט. הפקתו ערכה חמש שנים.

 הסרט מתעד עדויות רבות של קרובי הקורבנות…

…לא היה קשה לקבל את הסכמתם של משתתפי הסרט ובמיוחד את זו של האימהות השכולות. הן השתוקקו לקבל במה עליה יוכלו לבטא את כאבן וסבלן.

הפשע הפך שגרת חיים?  

לצערי, ההסלמה בתדירות הפשע הפכה שגרת חיים ומציאות יומיומית אשר הורגלנו אליה. הרג צעיר או פציעה של אדם מירי של אקדח כבר אינם מעוררים התעניינות רבה. למרבה הצער, אירוע חריג בימינו הוא יום או יומיים החולפים ללא מקרה אלימות.

במהלך השנה שעברה נהרגו 128 בני אדם מקרב האוכלוסייה הערבית כתוצאה ממעשי פשע או רצח. זו אוכלוסייה המונה כשני מיליון אזרחים. לעומת זאת בגדה המערבית נהרגו 20 בני אדם, ושם חיים מיליון תושבים יותר.

אילו תגובות קיבל הסרט?

תגובות הציבור לאחר הקרנת הבכורה היו מעודדות ביותר. קיבלתי מילים חמות במיוחד מצד המשפחות השכולות שצפו בסרט. בקהל בלטו גם צופים יהודים רבים. חשתי שהם באו להביע סולידריות איתנו במחאה נגד העוול והדיכוי שהמדינה גורמת לנו. קיים עניין רב בסרט, והביקוש לצפייה בו עלה על כל הציפיות. בהקרנת הבכורה היה האולם צר מלהכיל את כל מי שרצה לצפות בסרט. חמישים מהצופים שהגיעו נאלצו להישאר בחוץ.

האם קיימת לדעתך קנוניה ממסדית כדי להעמיק את הקרע בחברה הערבית?

אני לא חסיד של תיאוריית הקונספירציה הזו. לדעתי היא מופצת בידי הרשויות בישראל כדי לזרוע הרס בחברה שלנו. עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדות: ריבוי מקרי המוות; תפוצת הנשק ללא תגובה מצד רשויות החוק; אוזלת ידה של המשטרה בפיענוח מקרי ההרג. מדינת ישראל יודעת להילחם בארגוני הפשיעה בחברה היהודית וכמעט חיסלה אותם. במקביל, היא יושבת בחיבוק ידיים מול הפשיעה בחברה הערבית. אין צל של ספק כי המדינה לא עושה די כדי למגרה.