גל שביתות ומחאות ללא תקדים: הקיץ העגום של מעמד העובדים בבריטניה

ביוני השנה פרצה שביתת עובדי הרכבות הגדולה ביותר שידעה בריטניה מאז 1989. זאת בצל משבר יוקר המחיה והאינפלציה הגואה, להן אחראית מדיניות הממשלה השמרנית. מאז פרצה השביתה, נרשמה ברחבי בריטניה שורה ארוכה של סכסוכי עבודה בענפים רבים. גל המאבקים המעמדיים נמשך חרף התנגדות בעלי ההון, הממשל והתקשורת הבריטיים.

מאבק עובדי התעבורה נע קדימה במלוא המהירות

במרכז מאבק העובדים ניצב האיגוד הלאומי של עובדי רכבת, תעבורה ימית ותחבורה (RMT). בימים אלה מנהל האיגוד מאבק מול הנהלת חברת הרכבות הפרטית נטוורק רייל, החותרת לפטר עובדים רבים ולהאריך את שעות העבודה של הנותרים. האיגוד דורש לחתום על הסכם שכר חדש, אשר יביא בחשבון את הנזקים שנגרמו לעובדים עקב משבר יוקר המחייה והאינפלציה. הנהלת חברת הרכבות טוענת כי תוכניתה אינה מחייבת פיטורים, אך הציעה לעובדים תוספת שכר בגובה 2% בלבד. ברוב נדיבותה, כללה ההנהלה בתוכנית אפשרות של הוספת עוד אחוז לשכר העובדים, זאת בתנאי שיסכימו לקיצוצים בכוח העבודה. איגוד העובדים דחה את ההצעה מכל וכל.

התנגדות העובדים מתבטאת בשביתות ובעיצומים שגרמו שיבושים בתנועת הרכבות בבריטניה. בעקבות זאת, הציעה חברת הרכבות לעובדים תוספת שכר הדרגתית בגובה 8% לאורך שנתיים. אולם גם את יישום ההצעה הזאת התנתה ההנהלה בהסכמת האיגוד לקיצוצים בכוח האדם.

העיצומים בהם נוקטים 40,000 חברי האיגוד הם הבולטים בשורה של מאבקי עובדים ומאבקים חברתיים הנערכים בימים אלה בבריטניה. על רקע המשבר הכלכלי ומדיניות הממשלה הניאו-ליברלית, החל הציבור הבריטי לדבר על “הקיץ העגום”. זאת, כאזכור לגל השביתות שחל בשנים 1979-1978 בבריטניה, וכונה “החורף העגום”. בצד איגוד עובדי התעבורה פתחו בשביתה מספר איגודי תעבורה קטנים יותר, כמו גם איגוד עורכי הדין הפליליים, איגודי המורים, איגוד עובדי שירותי הבריאות הממלכתיים, איגוד עובדי הדואר ואיגוד עובדי חברת התקשורת בי.טי.

המעסיקים הבריטיים מסרבים בתוקף לחתום על הסכמי השכר שעובדיהם תובעים. זאת בטענה השחוקה כי העלאת השכר תאיץ את האינפלציה והעלייה במחירים. בישיבת הוועד הפועל של המפלגה הקומוניסטית של בריטניה שנערכה בסוף יולי, אמרה חברת המפלגה והחוקרת מרי דייויס, כי “משבר יוקר המחייה הוא למעשה משבר בשיעור הרווח של הקפיטליזם. מחירי הגז והנפט ממשיכים לטפס והיצרנים, הסוחרים והספקים גורפים רווחי שיא”. עוד הוסיפה: “עלינו להיאבק במיתוס לפיו האינפלציה נגרמה עקב העלאת השכר או המלחמה באוקראינה. הממשלה ובעלי ההון הם האחראים הבלעדיים לעלייה במחירים. הם צוחקים לנו בפנים ומציעים פתרונות מביישים לבעיות שהם יוצרים במו ידיהם”.

“העסק הלא גמור” של מרגרט תאצ’ר

פוליטיקאים בבריטניה עושים שימוש ציני בגל השביתות וסכסוכי העבודה כתירוץ לקידום שלל יוזמות חקיקה אנטי-דמוקרטיות. לאחרונה הופיעו בתקשורת הבריטית נבחרי ציבור וקראו קבל עם ועדה להעמיק את הפגיעה בכוחם של האיגודים המקצועיים וביכולתם לנקוט צעדים ארגוניים. ליז טראס ורישי סונאק, שניים מהמועמדים להנהגת המפלגה השמרנית, התרברבו בכוונתם להגביל בחוק את זכות השביתה בשירותים החיוניים. במאמר שפורסם ב”דיילי טלגרף”, איים שר התחבורה הבריטי גרנט שאפס “לסיים את העסקים הלא גמורים של מרגרט תאצ’ר”. זאת על ידי ריכוז יוזמות חקיקה ממשלתיות שיגבילו את כוחם של האיגודים המקצועיים.

שאפס סירב להיפגש עם נציגים של איגודי עובדי התעבורה בטענה כי “אין זה מתפקידו להתערב במו”מ של מפעילות רכבת פרטיות מול עובדיהן”. מזימות נוספות מבית היוצר של השר: חיוב תקופת צינון בת שישים יום בין שביתות באותו מקום עבודה; איסור על שביתת איגודים שונים באותו מקום עבודה; הגבלת כמות משמרות השביתה באתרים “רגישים” ועוד שורה של איומים אנטי-דמוקרטיים.

שתיקת הכבשים של מפלגת הלייבור

למרבה הבושה, תגובת מפלגת הלייבור למתקפה החריפה על העובדים הייתה ונותרה הסכמה שבשתיקה. קייר סטארמר, מנהיג המפלגה, הורה לחברי הפרלמנט מטעם הלייבור שלא להגיע ולתמוך במשמרות המחאה של השובתים. סאם טארי, שר התחבורה בממשלת הצללים של הלייבור, הודח מתפקידו לאחר שהפר את ההנחיה והגיע לתמוך בשובתים בתחנת יוסטון בלונדון ב-27 ביולי.

אל מול הבגידה של צמרת הלייבור, מתבלטת דמותו של מזכ”ל האיגוד מיק לינץ’ כמנהיגו האמיתי של ציבור העובדים בבריטניה. בתגובה למתקפת הימין אמר לינץ’ כי “לאיגודים בבריטניה אין עודף כוח. המציאות העגומה היא שממשלת בריטניה פעלה לאורך שנים לשחוק את כוחם של האיגודים המקצועיים. לכן עובדים כה רבים מרוויחים שכר כה מחפיר, ולכן קיים חוסר איזון במקומות העבודה”.

 לינץ’ מרבה לדבר בזכות אחדות מעמד הפועלים, וסבור כי המעמדות השליטים פועלים ללא הרף לפלגו. לדבריו, “על מעמד הפועלים לכבד את המחלוקות והגיוון הקיימים בקרבו. במקביל, עלינו לפעול למען אחדות מקסימלית ולשאוף ליצירת תנועה המונית ומאוחדת של פועלים. רק כך נוכל להיאבק במלוא הכוח למען האינטרסים המשותפים שלנו”.