סילואן שבלב: בעקבות הסופרים העבריים שכתבו על הכפר הערבי-פלסטיני

הייתי רוצה לראות את הכפר סילואן, המדמם כיום בעימותים קשים מנשוא בין תושביו הפלסטינים וכוחות צבא ומשטרה, כפי שראו אותו הסופר והמורה יהודה בורלא בספרו הנפלא “בַּעַל בְּעַמָּיו”, ואיש ההוראה והסופר יוסף מיוחס בספרו “הַפַלָּחִים”.

בורלא, יליד 1886 ובנו של הרב הירושלמי יהושע בורלא, מתאר סיפור אהבה מרגש בכפר סילואן על רקע ימי העבודה הקשים בשדות הכפר בעת הקציר. גיבורי הסיפור הם צעירה ערביה מוסלמית וצעיר יהודי, המכבד גם את מאווייה הלאומיים של הצעירה הערבייה, איתה הוא מבקש לבנות את חייו,  כשהוא חולם על שתי ישויות לאומיות – יהודית וערבית – החיות זו בצד זו.

הגם שיש בתיאורי הכפר מצבים קשים ונוגים, שורה עליו בספר ארשת של אהבה ושל פתיחות. הצעירה הערבייה מבקשת להבין את מאוויי העם היהודי, והצעיר היהודי מבקש להבין את מאווי העם הפלסטיני. השניים כמהים לבנות את הגשר בין העמים.

בורלא, יליד העיר ירושלים שראה את הכפרים העוטרים את העיר, ניסה לרקום להם רקמת אהבה, אותה יפגשו שוחרי ספרות גם בספרו “בנפתולי אהבה”, שאף בו פרש לנו הסופר סיפור אהבה בין צעירה ערבייה וצעיר יהודי. בורלא נשא עיניו לאהבה בכפר סילואן, הגם שלא נעלמה מעיניו המציאות הקשה. ומבורלא למיוחס.

בשנת 1873 החליט רחמים מיוחס, איש העדה הספרדית, לצאת מחומות העיר העתיקה. מיוחס בנה את ביתו בכפר הערבי סילואן. בבית זה עברו ילדותו ובחרותו של בנו יוסף מיוחס, יליד 1868 ולימים סופר ילדים ופעיל בולט במוסדות העדה הספרדית בירושלים, ובמיוחד במוסדות החינוך שלה. למעלה משלושים שנה ניהל מיוחס הבן בית ספר בירושלים. בספרו “הפלחים” משנת 1937 תיאר את ילדותו המאושרת בכפר סילואן ואת אהבתו וגעגועיו לשכניו הערבים ולתרבותם. הוא הדגיש: “עֲלֵינוּ לִהְיוֹת קְשׁוּבִים לְמַאֲוָיֵי הָעָם אִתּוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים, לְנַהֵל עִמּוֹ שִׁיחַ מְכַבֵּד, כְּפִי שֶׁנִהֵל אַבְרָהָם אֲבִינוּ עִם אִישׁ חֶבְרוֹן בְּבוֹאוֹ לִקְנוֹת חֶלְקַת קַרְקַע”.

מן הראוי לקרוא בתשומת לב רבה את ההקדמה לספר. בצד ביקורת קשה שמתח יוסף מיוחס על תופעות בחברה הערבית, הוא פעל רבות בישוב היהודי על מנת לקרבו לתרבות הערבית. הוא עצמו התמסר ללימוד השפה הערבית ולחקר הפולקלור הערבי המקומי, ואף הגיע להישגים אקדמיים נכבדים בתחום זה.

כיום מונה אוכלוסיית הכפר סילואן, שסופח לעיר ירושלים, למעלה מעשרים אלף תושבים ערבים וכחמש מאות מתנחלים יהודים. למרבה הכאב, הכפר אינו נראה כיום כפי ששורטט בעטם של יהודה בורלא ושל יוסף מיוחס.

אני נכסף לראות את כפר סילואן כפי שביקשו לראותו שני הסופרים. יש לי חלום: לזכות לראות את מי בריכת השילוח, הסמוכה לבתי הכפר, מנוצלים לקיום טקס שאיבת המים כדי לקיים את מנהג ניסוך המים בירושלים של שלום, המכבדת את המאוויים הדתיים והלאומיים של כל בני אברהם החיים בה – כשבחלקה המערבי בירת מדינת ישראל ובחלקה המזרחי תקום בירת מדינת פלסטין.

בִּכפָר סִילוּאָן

צָהֳרֵי הַיּוֹם בּכְפָר סִילְוּאָן מִתְכַּסִּים

בַּעֲלָטָה שֶׁאֵין לָה בּקֶר

לוּחַ זְמַנִּים אָבוּד הַבָּא מִן הַסַּהַר

מְדַדֶּה עַל דָּקְרְנֵי תַּיִל

פּוֹרֵט נִגּוּנֵי מֵיתָר קָרוּעַ

בַּעֲלָטָה שֶׁאֵין לָה צוֹהַר.

עֲלָטָה מַאֲהִילָה עַל שֶׁמֶשׁ סְדוּקָה

גּוֹהֶרֶת עַל שֶׁקֶט מְרַסֵּק בַּסִּמְטָאוֹת הַכְּפָר,

קִלּוּחֵי שׁוֹפְכִין מַשְׁקִים

עִקּוּלֵי מַדְרֵגוֹת מִן הַסַּף,

בַּבִּיבִים בִּינוֹת קִמּוּר שָׁחוּחַ וּבְצֵל חָצֵר נִרְפֶּטֶת

נִרְדְּמוּ כָּל הַגַּעֲגוּעִים,

פּוֹרְחִים רַק אֶגְרוֹפִים וַאֲבָנִים

הָעוֹלִים בַּעֲלָטָה סְרוּחָה סוֹעָה מִסַּעַר

בַּעֲלָטָה שֶׁאֵין לָה בֹּקֶר

בַּעֲלָטָה שֶאֵין לָה צוֹהַר

בַּעֲלָטָה מִתְפַּלֶּלֶת לְבֹקֶר וּלְצֹהַר

הָמְּמָאֲנִים לָבוֹא.