מחווה לעבאס קיארוסטמי: בסינמטקים של ת”א וי-ם מוקרנים מיטב סרטיו של הבמאי האיראני

בסינמטקים של ירושלים  ותל-אביב החלו להקרין השבוע ממיטב סרטיו של הבמאי האיראני הנודע עבאס קיארוסטמי (בצילום), שנולד ב-1940 ומת ב-2016. ההקרנות יימשכו במהלך חודש פברואר. סרטיו של קיארוסטמי מאופיינים בשילוב בין פיוטי לריאליסטי. גם הסרטים הנרטיביים שלו מצולמים בסגנון הקולנוע התיעודי. עלילות הסרטים מתרחשות ברובן בכפרים, בקרב אנשי העם.

עלילות סרטיו פשוטות לכאורה, אבל בעומקן יש דיון בנושאים אידיאולוגיים ופוליטיים ואין זה מקרה שרבים מסרטיו נאסרו להקרנה במולדתו – לרבות אלה שזכו בפרסים בינלאומיים.

קיארוסטמי ידוע בשימושו בשירה פרסית קלאסית ומודרנית בדיאלוגים, בשמות ובנושאים של סרטיו. רבים מסרטיו עוסקים בקולנוע עצמו: בתהליך היצירתי, בעימות בין המציאות לבדיה (כמו ב”מבעד לעצי הזית”) וגם בעצם חוויית הצפייה (“שירין”, “חמש”).

עד 28 בפברואר יוקרנו בסינמטק עשרה מבין סרטיו של הבמאי האיראני – סרטים עלילתיים, תיעודיים ואף ניסיוניים. העלילתיים והמפורסמים ביותר: “טעם הדובדבן”,  שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן; “הרוח תישאנו”; “מבעד לעצי הזית”; “עשר”; “10 על עשר”; “איי.בי.סי. אפריקה”, ומספר סרטים ניסיוניים: “שירין” ו”חמש”. עוד יוקרנו שני סרטים שקיארוסטמי יצר מחוץ לאיראן: “עותק נאמן למקור” ו”כמו מישהו מאוהב”.

מבקר הקולנוע של “הארץ”, אורי קליין, כתב שקיארוסטמי הביא בסרטיו את בשורת הקולנוע האיראני לעולם. יצירתו פעלה בלב השיח על מהותה וחשיבותה של אמנות הקולנוע, ומילאה תפקיד מרכזי בשיח חוצה גבולות זה, שמעטים היוצרים כיום התורמים לו בחוכמה ובנדיבות כמוהו.

ההוקרה הבינלאומית שקיארוסטמי זוכה בה מבליטה את הפרדוקסליות של במאיי הקולנוע האיראניים. “איראן היא ביתי”, הכריז קיארוסטמי, “שם אני מתגורר ולשם אני חוזר אחרי הפסטיבל”. אך במשך שנים רבות החרימו שלטונות איראן את סרטיו ואסרו את הקרנתם. את כל הסרטים האחרונים שצילם באיראן ביים ללא אישור מטעם המשטר. בשיחה  עם  קליין  אמר  הבמאי  שסרטיו  אסורים  להקרנה במולדתו לא משום שהם כוללים מסרים חתרניים, אלא כיוון שנציגי השלטון באיראן אינם מבינים אותם, ולכן הם חוששים שהם כוללים מסרים חתרניים. לדעתו, האיסור הוא אסטרטגיה אידיאולוגית מוטעית. “כאשר אתה אוסר על משהו, האנשים חושקים בו יותר”, הדגיש.