שלושה צעדים שיש לנקוט במהירות כדי להיאבק ביוקר המחיה ובמדיניות הממשלה

שר האוצר אביגדור ליברמן התייחס ביום שני האחרון לגל ההתייקרויות בישיבת סיעתו, "ישראל ביתנו". ליברמן טען כי "צריך להבין שעליית המחירים במדינת ישראל היא הכי מתונה בעולם". זאת, יממה לאחר פרסום הקריאה המשונה של ליברמן ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי לכמה מיצרני המזון המונופוליסטיים (ובהם תאגידים רב-לאומיים) וליבואנים הגדולים "לעצור את עליית המחירים, וזאת נוכח האחריות הלאומית המצופה מהחברות בתקופה מאתגרת זו ובהתחשב במצבן הכלכלי וברווחיהן".

זו תמצית השקפתו של שר האוצר, משרתם של שני אדונים – היבואנים והתאגידים הגדולים: המצב "לא ממש נורא", והתמודדות עם יוקר המחיה המאמיר היא לא יותר ממשאלת לב – קריאה לחתול לשמור על השמנת (של תנובה?). בפנייתם מנסים ליברמן וברביבאי להסתיר את העובדה, שלא כל ההתייקרויות הן פרי רדיפת הבצע של בעלי ההון שאינה יודעת שובע. גם לממשלת הימין תרומה לא מבוטלת לעליית המחירים: העלאת תעריפי החשמל ב-5.7% (היו צפויים לעלות ב-4.9%); עליית מחיר הדלק ב-34 אגורות לליטר; העלייה בארנונה; ועלייה מדורגת בתעריפי המים מיולי הקרוב ועד… 2028 (!).

בדומה לפרשנים בתוכניות הצרכנות בטלוויזיה, קוראים השרים החתומים על המכתב המתבכיין לציבור "להשוות מחירים" ובכך פוטרים עצמם מאחריותם לפקח על המחירים. האם נעשה סיבוב בין תחנות דלק כדי למלא את מיכל הרכב בתקווה למחיר זול יותר, במוצר שמחירו נקבע בידי הממשלה, כי המיסים הם שני שלישים מעלותו לצרכן? יכול להיות גם אחרת: השרים המתבכיינים יכולים להוריד את מחירי המוצרים באמצעות פיקוח.

אין לשכוח שבמדינת "עליית המחירים המתונה בעולם" גבוה יוקר המחיה בכ-20% לעומת המצב בעשרות המדינות הקפיטליסטיות הגדולות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). כך, ההתייקרויות נופלות על גבו של העם העובד במדינה בה הצרכן מחויב לעבוד הרבה יותר כדי לכלכל את משפחתו.

בתגובה ליוקר, יש המציעים "לעשות לייק" לעצומת מחאה מקוונת. זה טוב, כמובן, אבל בהחלט לא מספיק. תפקידו המרכזי של הארגון החברתי הגדול בישראל, ההסתדרות (שיש בה אפילו אגף בשם "הרשות לצרכנות"), הוא להיאבק למען הגנת רמת החיים של העובד ושיפורה. אבל ידיה של ההסתדרות כבולות, כי היו"ר ארנון בר-דוד חתם על עסקת חבילה עם הממשלה והמעסיקים המונעת כל תוספת שכר – זאת בעת שהעובדים הכי זקוקים לה. עסקת החבילה אף תוגש בקרוב לאישור הכנסת.

כצעד ראשון להגנת העובדים יש לקבור קבורת חמור את עסקת החבילה הפוגענית. שנית, יש לפתוח את כל הסכמי השכר במגזר הפרטי והציבורי על מנת להתאימם ליוקר הגואה – שאת סופו לא רואים. אשר להסתדרות, זו חייבת לעמוד בראש קואליציה חברתית של תנועות נשים, ארגונים חברתיים, עמותות ואגודות צדקה נגד המדיניות הניאו-ליברלית של ממשלת בנט-ליברמן. חיוני שהמחאה החברתית של קיץ 2011 תחזור עוצמתית יותר, פוליטית יותר והמונית יותר.

עוד בנושא:

https://zoha.org.il/110322