מי פולש לאן: מדיניות החוץ של וושינגטון גוררת את מזרח אירופה למלחמה

כלי תקשורת מרכזיים בארצות הברית – שמרניים וליברליים כאחד – מחזיקים את כולם במתח בהמתנה לפלישה רוסית לאוקראינה. אך הם מתעלמים מהמציאות, בה ארה”ב כבר “פלשה” לא רק לאוקראינה אלא למדינות רבות באזור.

ממשל ביידן חשף בשבוע שעבר כי 50,000 חיילים אמריקאים, יחד עם טנקים, טילים ומטוסי קרב, נמצאים בדרכם למזרח אירופה. למחרת הכריז ביידן כי 8,500 חיילים נוספים נמצאים בכוננות גבוהה למעבר לאזור. בהצהרות אלה לא הוזכר המובן מאליו: אלפי חיילים אמריקאים, המצוידים בנשק התקפי, כבר מוצבים במזרח אירופה סביב גבולותיה של הפדרציה הרוסית.

צרפת, דנמרק והולנד הכריזו תחת לחץ אמריקאי, כי ישגרו גם הן כוחות ונשק למזרח אירופה. בפולין – חברה לשעבר בברית ורשה – מוצבים דרך קבע 5,000 חיילים אמריקאים. מספר דומה של חיילים אמריקאים מוצבים ברפובליקות הסובייטיות לשעבר ליטא, לטביה ואסטוניה. ארה”ב ונאט”ו ממשיכות לתמרן על הגבול הרוסי.

באוקראינה עצמה, כמה מאות חיילים אמריקאים כבר נמצאים סמוך לעיר לבוב, שם הם “מייעצים” לכאורה לכוחות הצבא האוקראיני. לא ידוע אם חיילים אמריקאים פועלים גם בדונייצק ובלוגנסק – אזורי הסכסוך במזרח אוקראינה, שאוכלוסייתם משתייכת, ברובה, למיעוט האתני הרוסי. מספר עצום של חיילים אוקראינים, רבים מהם חברים במיליציות של הימין הקיצוני הפשיסטי, מעורבים בהתקפות חוזרות ונשנות על אזורים אלה.

מטוסי קרב אמריקאיים חגים בשמי אוקראינה. מטוסי ריגול אמריקאיים טסים במרחב האווירי האוקראיני, סמוך לגבול הרוסי, כדי לאסוף מידע צבאי על כוחות קרקע. עד כה לא קלטו מטוסי ריגול אלה מידע המצביע על הכנות לפלישה רוסית לאוקראינה. הימצאותם של מטוסי הריגול האמריקאיים באוקראינה זכתה באישוש אפילו בעיתון “ניו יורק טיימס”, הידוע כמפיץ עקבי של בהלת המלחמה באוקראינה.

בצעד קדם-מלחמתי נוסף הורו ארה”ב, בריטניה וקנדה לסגלים הדיפלומטיים שלהן לעזוב את קייב. הממשלה האוקראינית עצמה התנגדה לצעד זה וכינתה אותו “מוקדם ולא בשל”. האוקראינים אמרו כי למעשה לא חל שינוי במצב הביטחוני באזור מאז העברת כוחות רוסיים לגבול רוסיה-אוקראינה באפריל שעבר.

בשבוע שעבר אמר אולקסי רזניקוב, שר ההגנה האוקראיני, במהלך דיון בפרלמנט, כי “אין בסיס להאמין” שרוסיה מתכוננת לפלישה מיידית. לדבריו, אין סימנים לכך שהצבא הרוסי גיבש כוח מתמרן שמסוגל לחצות את הגבול. “אל תדאגו, תשנו היטב” אמר לאוקראינים, “אין צורך לארוז את המזוודות”.

באותו יום דיווח עיתונאי MSNBC מאט בראדלי מקייב. הוא הסביר כי החיים בעיר נמשכים כסדרם: קניות, הליכה לבית ספר ונסיעה לעבודה. הוא אפילו שם לב שחלקים מהציבור האוקראיני סבורים כי פלישה רוסית לא תתרחש, ומאשימים את ארה”ב ונאט”ו בהגברת המתחים. נאט”ו מתריעה מפני כוונותיה האגרסיביות של רוסיה, אך בפועל דווקא ארה”ב היא זו שתגברה את מספר חייליה לאורך גבולותיה של רוסיה, כולל באוקראינה. באמצעות הכרזות נאט”ו, מנסה ארה”ב להסתיר את מהלכיה לבניית יכולת צבאית התקפית לאורך גבולות רוסיה.

בינתיים, שתדלנים של הדמוקרטיות-לכאורה נקראים לתמוך בהיסטריית המלחמה. גארי קספרוב, לשעבר אלוף העולם בשחמט וכיום מקדם “ערכים דמוקרטיים”, ביקר את ביידן בראיון טלוויזיוני. לדבריו, ” היה טוב יותר אם שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן היה נשיא ארה”ב”. בשבועות האחרונים מפגין בלינקן עמדות נציות אף יותר מאלה של ביידן.

קספרוב אמר כי ארה”ב צריכה לשלוח עוד נשק לאוקראינה, ותקף את גרמניה “המושחתת” בשל הסכמתה להמשיך לרכוש גז מרוסיה. זאת, כחלק ממדיניות האנרגיה של גרמניה, המפרקת את תחנות הכוח הגרעיניות שבשטחה ומגבירה את השימוש בגז. בשל סיבה זו מובילה ברלין את המחנה הפייסני בנאט”ו.

אוקראינה עצמה היא מדינה מושחתת מאוד, המנוהלת למעשה בידי כוחות פשיסטיים ואנטי-דמוקרטיים. לו היה האיחוד האירופי מתייחס ברצינות לחוקת זכויות האדם שלו עצמו, הייתה בקשתה של אוקראינה לחברות בארגון נדחית על הסף. נאט”ו, כמובן, מעולם לא פסלה משטרים פשיסטיים, כמו, למשל, משטרו הדיקטטורי של סלזאר בפורטוגל.

רוסיה מתנגדת לצירוף אוקראינה לנאט”ו, ודורשת מארה”ב הבטחה כי לעולם לא תציב כלי נשק התקפיים באוקראינה או בשכנותיה האחרות. הצבת כלי נשק אמריקאיים מסוג זה באוקראינה היא התגרות מסוכנת, שעלולה לגרור את רוסיה להגיב תגובה צבאית.

בזמן שהניצים ממשיכים להלום בתופי המלחמה, יש לדחוף חזק מתמיד לפתרון דיפלומטי. למרבה הצער, נשלטת מדיניות החוץ של ארה”ב בידי הפנטגון והתשלובת התעשייתית-הצבאית. אלמלא היה זה המצב, הייתה קרקע יציבה יותר לפשרה שוחרת שלום.