fbpx

על קפיטליזם ותקשורת: בעקבות מאמר של המרקסיסטית האמריקאית פרופ' ג'ודי דין

כיצד משרתת הפוליטיקה של זהויות את הדה-פוליטיזציה של המרחב התקשורתי

פרופסור ג'ודי דין היא פעילת שמאל ומרצה לתיאוריה פוליטית. ספריה ומאמריה הרבים עוסקים באופן שבו המשטר הקפיטליסטי, בשלבו הניאו-ליברלי, מעקר אפשרות לפעילות פוליטית. לדבריה, בעשורים האחרונים פעלו כוחות רבי-עוצמה על מנת לרוקן את השיח הציבורי מתכנים ממשיים, ולהופכו ל"מחזור של תקשורת" אשר בולע "תרומות שיח" תוך התמקדות בערכן המחזורי והלא השימושי. ברשימה זו אנסה לסקור כמה מרעיונותיה כפי שבאו לידי ביטוי במאמר שפרסמה ב-2005 תחת הכותרת "קפיטליזם מתקשר", אשר פורסם בכתב העת "קולטורל פוליטיקס".

נקודת המוצא של המאמר הוא הנתק בין "הפוליטיקה של פעולות הממסד" לבין "הפוליטיקה של הדעות המושמעות בציבור", ובפרט העובדה שהממסד אינו מרגיש מחויב לענות באופן ענייני על ביקורת המושמעת כלפי פעולותיו. במקרה הטוב, ובאופן נדיר, מסתפק הממסד בהכרה בקיומן של דעות שונות משלו, ובכך שהן ראויות להישמע בפומבי – אלא שדעתו שונה (… וזהו, נקודה). במילים אחרות: מעבר להכרה בשוני בין הדעות, אין שום מוכנות להיכנס לדיון מנומק המבוסס על עקרונות משותפים.

הבעת דעות מוכרת כזכות לגיטימית, אלא שהמטרה של הבעת הדעות – עימות רעיוני לגבי פעולות פוליטיות ראויות — נמחקת. המשפט האחרון הוא המפתח לתזה העיקרית של המחברת: התקשורת ההמונית הפכה מרב-שיח בין משתתפים אשר מתייחסים עניינית לדברים הנאמרים לשורה של הבעות דעה חד-צדדיות. המטרה אינה שינוי המציאות באמצעות דיון ענייני, אלא עצם ההבעה של עמדות. לדיבור (או "הודעת התקשורת") אין נמען ממשי – חיצוני לדובר; היא רק מהווה הכרזה של הדובר על קיומו, הכרזה המכוונת למעשה לדובר עצמו. התוכן הענייני אינו חשוב, מה שחשוב הוא מתן ביטוי לרגשות הדובר ולעצם קיומו וזהותו. שינוי זה מתחבר היטב לפוליטיקה של זהויות אשר דוחקת הצידה את "הפוליטיקה הישנה" של תכנים.

עימות בין זהויות

בהקשר זה, הדיון המנומק והמבוסס על תכנים משותפים אינו מתבקש ולעיתים תכופות אף אינו אפשרי. הדוברים השונים נתפסים כמאוששים את זהותם, והתגובות נתפסות כאישוש של זהויות אחרות, ובפרט מנוגדות. אין מגע אמיתי בין הדברים הנאמרים אלא עימות בין זהויות. גם מי שמבקש לעורר דיון ענייני נתפס כמי שאך מאושש את זהותו. בפרט, דוברי הממסד מציגים את דוברי האופוזיציה כמבטאים זהות אחרת, ולפיכך יכולים להסתפק באמירה ש"זה לגיטימי", אלא שזהותם שלהם שונה…

מבחינת ההיגיון המבני של התקשורת בעידן זה, אין שום חשיבות לתוכן הדברים, ומה שחשוב הוא כמות הידיעות – כמות התקשורת הנוספת שהדוברים מייצרים. באנלוגיה לניתוח הסחורה של מרקס, ניתן להבחין בין ערך השימוש של הדברים (תוכן המסר המשודר) לבין ערך החליפין שלהם (כמות התגובות שהם יוצרים — במסרים, קליקים של לייק, ציטוטים בזירות אחרות, וכיוצא בזה). דברים חסרי שימוש (מסרים חסרי תוכן) כמובן אינם יכולים לשמש נושאים של ערך חליפין, אלא שמבחינת המערכת רק ערך החליפין חשוב. בהקשר התקשורתי, מסרים (נושאי תוכן) נתפסים רק כתרומה למחזור התקשורתי.

לקראת דה-פוליטיזציה של המרחב התקשורתי

ההתעלמות-בפועל מן התוכן הממשי של המסרים מובילה לדה-פוליטיזציה של המרחב התקשורתי, אלא שהדברים לא מסתיימים בכך. היכולת להביע את הזהות באמצעות "תרומה למחזור התקשורתי" יוצרת אשליה (בעיקר עצמית) של פעולה פוליטית, אשליה אשר מייתרת לכאורה פעולה פוליטית ממשית על כל המחירים המציאותיים הכרוכים בה.

אפקט דה-פוליטי נוסף נוצר כתוצאה משימת הדגש במתן ביטוי לדובר ולזהותו. היבט זה מתחבר ל"פוליטיקה של זהויות" אשר מדגישה את הזהות של הדוברים על חשבון תוכן דבריהם. אלא שגם כאן הדברים לא מסתיימים בכך: חשוב להדגיש שהנטייה הרווחת בשיח הזהויות היא להדגיש אספקט אחד של זהות (אישית) ולהעלים את הזהויות האחרות.

בפרט, הזהות המעמדית כמעט שאינה זוכה בהדגשה במסגרת שיח הזהויות, וראוי בהחלט לראות בכך אינדיקציה לגבי אלו אינטרסים משרת שיח זה מבחינה אובייקטיבית. מעבר לכך, ברור ששיח הזהויות קשור בטבורו לאידיאולוגיה האינדיווידואליסטית, ולא לתפיסות של סולידריות חברתית רחבה ובייחוד סולידריות מעמדית. זאת משום שסולידריות נתפסת כוויתור, ולו חלקי, על הזהות העצמית – לטובת הזדהות עם אחרים שזהותם שונה.

השימוש במקלדת אינו מבשר מהפכה

אשליה נוספת הקשורה במרחב הווירטואלי של הרשת היא הרעיון לפיו פרויקטים שיתופיים מבוססי-רשת, שכל קיומם הוא ברשתות החברתיות, יכולים להוביל למהפכה במשטר (ולהחלפת המשטר הקפיטליסטי במשטר סוציאליסטי).

מדובר בחלומות לפיהם מיזמים (שחלקם עסקיים!), כגון הוויקיפדיות למיניהן, יובילו כאילו להתמוטטות הקפיטליזם, תוך עיוורון לגבי החלקיות (שלא לומר אי-מרכזיות) של הזירות של המיזמים הללו, ואי-הבנת אופיו של הקפיטליזם (ובפרט, אי-תלותו בזירה מסוימת). בנוסף יש להזהיר מן העיוורון לגבי האופי העסקי של מגוון המיזמים של "קהילות רשת" שהן למעשה איגודי צרכנים אשר משרתים את המסחר יותר מאשר את הצרכנים.

יודגש שאין לקרוא את הנאמר כאן כקריאה לוויתור על טכנולוגית הרשת ככלי אפשרי למאבק פוליטי, אלא כאזהרה שלא לחשוב על פעילות הממוקדת ומתקיימת רק ברשת כאילו הייתה פעילות פוליטית. עולה השאלה איזו פעילות פוליטית כן פתוחה בפנינו כיום. נראה לי שמבחן הכרחי לערך הפוליטי הרחב של פעילות היא החריגה מתחומי הזהות לסולידריות, אשר חייבת להכיל בעיקרון את רובה המכריע של החברה, תוך סימון ברור של אויבים אמיתיים שחובה להיאבק בהם. הגדרת האויבים צריכה להתבסס על תפקידם החברתי ולא על זהותם האישית.

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן