פעילת השלום, העיתונאית והסופרת יעל לוטן נפטרה ב-2 בנובמבר 2009 בטרם עת

הסופרת, עיתונאית (“דבר” ו”על המשמר”) ופעילת שלום יעל לוטן נפטרה ב-2 בנובמבר 2009 לאחר מחלה קשה. יעל לוטן נולדה בארץ ב–1935. ב–1953 נסעה לארגנטינה עם הוריה בשליחות משרד החוץ. כעבור שנה עברה ללונדון ללימודים, שם פגשה ונישאה לבעלה הראשון מוריס סטופי, מהנדס יהודי אנגלי. ב–1958 נסעה עם בעלה לג’מייקה – שהיתה אז עדיין מושבה בריטית.  לאחר שבע שנים באי, עברה לארה”ב עם בנה הקטן, שם נישאה לבעלה השני, הסופר האפרו–אמריקאי לויל הרסטון.

ב–1970 חזרה לארץ עם שני ילדיה – יונתן ואילנה. מאז, מלבד ארבע שנים נוספות באנגליה בין 1989–1993, המשיכה לכתוב ולתרגם בשתי שפותיה העיקריות, עברית ואנגלית. היא פעלה במשך שנים למען שלום ישראלי-פלסטיני ואף נשפטה יחד עם ראובן קמינר, לטיף דורי ואליעזר פיילר, בגין הפרת על “חוק המפגשים” שאסר על הקשרים בין ישראלים לפלסטינים בעקבות נפגש עם נציגי אש”ף ב-1986.

חברה, הסופר והעיתונאי חיים ברעם אמר עם מותה: “יעל הייתה מסוגלת להסיק מסקנות הגיוניות מתהליכים גלובאליים, והפנימה היטב גם את השלכותיהן לנעשה באזורנו. כמו כל האנשים שגדלו במשפחות ממסדיות (אני מסיק גם מהניסיון שלי) יעל התקשתה להיפרד מהסנטימנט כלפי הציונות, אבל התגברה על המשוכה הזאת. יושרה האינטלקטואלי גרם לה להבין את הקשר בין הדיכוי הכלל-עולמי תחת ההגמוניה האמריקאית, לבין רמיסת זכויות הפלסטינים על ידי ישראל הציונית”.

עוד הוא הוסיף “יעל למדה המון גם מהמציאות בארצות הברית עצמה. גם נישואיה השניים למנהיג שחור של עובדי הדואר בניו-יורק, איש איגוד מקצועי בעל הכרה מרקסיסטית שלחם באומץ למען דעותיו גם במציאות הקודרת של ארצות הברית בשנות החמישים, היוו התנסות משמעותית מאוד עבורה. לשמאל הישראלי הביאה יעל רעיונות וזיקה לנעשה בשמאל הבינלאומי, והיא תרמה המון גם בזכות אופקיה הרחבים כסופרת, מבקרת ופמיניסטית. אין תחליף ליעל בשמאל הקטן שלנו, וקשה להתנחם על מותה ללא עת“.