בשני העשורים האחרונים הוציא הפנטגון 14 טריליון דולר ב’מלחמה נגד הטרור’

14 טריליון דולר! זה הסכום שהפנטגון הוציא על “המלחמה נגד הטרור” במשך 20 שנה מאז ההתקפה על אפגניסטן ב-2001. כך עולה ממחקר שפורסם לאחרונה בידי אוניברסיטת בראון האמריקאית תחת הכותרת “רווחי המלחמה” שהתפרסם לאחרונה.

עוד עולה מהמחקר שבין שליש לחצי מהסכום העתק הזה הגיע לכיסן של חברות הנשק, קבלני הביטחון והספקים הפרטיים עבור הנשק והשירותים השונים שסיפקו לצבא ארה״ב. הסכומים הגדולים הגיעו לידיהן של התאגידים בואינג, לוקהיד מרטין, ג׳נראל דיינמיקס, ראיתון ונורת׳רופ גרומן. אך סכומים לא מבוטלים של משלמי המיסים האמריקאיים הגיעו גם לחברות בנייה ושיקום באזורי אסון שהיו אחראיות להקמת תשתיות בשטח שנכבש. חברת הליברטון, לדוגמא, זכתה ברוב המכרזים השמנים לשיקום עיראק אחרי שצבא ארה״ב הרס אותה בהתקפת “הלם ומורא” ב-2003.

הבית הלבן הסביר בזמנו שהסיבה ליציאה למלחמה בעיראק נעוצה בכך שסאדם חוסיין מחזיק בנשק להשמדה המונית.  אך מהר מאוד התברר שבידי משטרו לא סדאם חוסיין לא היה נשק להשמדה המונית. זאת, כנראה ידעו רוב נשיאי ארה”ב, אך בכל זאת האמריקאים תקפו וכבשו את המדינה. מאות אלפי עיראקים נהרגו במהלך מלחמת עיראק השנייה.

מדוע זכתה דווקא חברת הליבורטון ברוב עבודות השיקום… וברווחיהן. לפקידים בכירים בבית הלבן היה אינטרס אישי. הם החזיקו בחלק הארי של מניות חברת הליברטון, בעודם מכהנים בתפקידיהם. דיק צ׳ייני, לדוגמא, היה סגן הנשיא בעת שדחף את ארה״ב למלחמה ובאותו זמן הרוויח מחלקו במניות חברת הליברטון.

לא רק הליברטון הרוויחה. גם בעלי חברות המתמחות בלוגיסטיקה של “המלחמה נגד הטרור”, או מכוני מחקר ניאו-ליברלים המנתחים את רמת ההרתעה הדרושה כדי לחסל חמושים בשטח ואין לשכוח את הכספים הרבים הגיעו גם לחשבונותיהן של החברות הנותנות שירותים שונים לחיילים האמריקאים בשטחי הכיבוש – מאספקת מזון ושרותי נשים, לתיקוני מכונות שהתקלקלו ועד שרותי כביסה. השורה התחתונה של המחקר היא חד-משמעית: החברות הפרטיות שהתלוו למלחמות האמריקאיות באסיה מ-2001 ועד היום עשו הון עתק.

היה זה ג’וליאן אסאנג’ שאמר “המלחמות של הפנטגון הן דרך להלבין את הכסף הגנוב השייך לאזרחי ארה״ב כדי להעבירו לבעלי ההון ולחברות הפרטיות המרוויחות מהמלחמה. מלחמות כאמצעי להלבנת הכסף הגנוב”.

כך הפך משרד ההגנה האמריקאי למתווך. לצערנו, האזרחים האמריקאיים לא מתלוננים; הם רק מתים. הם מתים מעוני והיעדר בטוח בריאות בבית או נהרגים בקרבות באיזה ארץ רחוקה כמו אפגניסטן או עיראק… מה שחשוב הוא שבין אם הם חיים או מתים רובם מלאים בתחושת גאווה לאומית ששרתו את מסע הצלב המודרני הנקרא: “המלחמה נגד הטרור”.

המציאות המרה היא שרבים מאותם החיילים מתאבדים בשובם הביתה. הם ידעו את האמת והתפכחו, אבל זה היה מאוחר מדי. עיתונאים שמפרסמים את האמת אודות השחיתות של המלחמה מושתקים (ובהם סי הרש) אחרים מואשמים בבגידה ונמקים בכלא (ג׳וליאן אסאנג׳). בינתיים מנכ״לי תעשיות הנשק ובעלי המניות שלהן צוחקים כל הדרך אל הבנק.

איש לא זוכר את מיליוני האזרחים שמתו במדינות שארה״ב כבשה או תקפה בעשרים שנה האחרונות: אפגניסטן, עיראק, סוריה, לוב, תימן, סודאן… וזו רשימה חלקית בלבד. הכל נעשה בשם “הדמוקרטיה”, כמובן, והאינטרסים האמריקאים.