אדום-ירוק-אדום: הסכמות ראשונות להקמת קואליציית שמאל בברלין

אחרי ניצחונה ההיסטורי בבחירות בברלין בחודש שעבר, מפלגת השמאל די לינקה קיבלה לראשונה מנדט להקים ממשלה בעיר שהיא גם אחת המדינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.  השבוע הסתיימו בהצלחה שיחות הגישוש הראשונות עם מפלגות נציגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והירוקים, המכונה "קואליציית אדום-ירוק-אדום" על שם צבעי המפלגות העשויות להרכיב אותה.

ההצלחה הגיעה אחרי שבועיים של משברים מתוקשרים סביב המאבק באנטישמיות והצהרות על ישראל ופלסטין. המשברים הזינו גל נוסף של הכפשות נגד די לינקה בתקשורת, והעמידו למבחן את האמון שנתנו בה הבוחרים בברלין.

מאז הניצחון בבחירות, התקשורת הגרמנית אינה עסוקה בתוכניות השאפתניות של די לינקה לעיר אלא בהאשמות נגד המפלגה באנטישמיות ומסע הכפשה נגד ראשת הסיעה המקומית אליף ארלפ ודמויות נוספות במפלגה. האווירה הזו סייעה לסוציאל-דמוקרטים ולירוקים שהתמיכה בהן ירדה, להציב תנאים מקדימים למשא ומתן ולדרוש ממפלגת השמאל הבהרות בנושא.

כך, עוד לפני שדנו בשאלות הדיור, התברואה או החינוך, פרסמו שלוש המפלגות מסמך עקרונות משותף נגד אנטישמיות. המסמך מבטיח הגנה ותמיכה בחיים היהודיים בגרמניה. הוא גם מגנה את תנועת החרם נגד ישראל (BDS) וקובע כי זכות הקיום של ישראל "אינה עומדת למשא ומתן". לפי דיווחים, הושגו גם הסכמות בעל פה להדיח מהסיעה הפרלמנטרית של די לינקה את ונסה אמדה, שנחברה  בנויקלן. אמדה אמרה בעבר ש"למדינות אין זכות קיום, ליחידים יש זכות להתקיים", והואשמה בשיתוף פעולה עם פעילים "קיצוניים ותומכי טרור".

אפשר להרים גבה על כך שהמסמך הראשון של הקואליציה בממשל המקומי של ברלין, שאין לו סמכות בענייני חוץ, עוסק בזכות הקיום של ישראל. אבל בשיח הגרמני ההצהרה הזו, שהוגדרה כחלק מהאינטרס העליון של גרמניה (staatsräson), מוצבת שוב ושוב כמבחן מוסרי ותנאי ללגיטימיות פוליטית. ההסכמות עוררו כעס בקרב רבים מפעילי די לינקה ותומכיה. הם האשימו את ההנהגה שמיהרה למכור את מחויבותה לזכויות הפלסטינים ולהקריב חברי מפלגה המזוהים עם המאבק הפלסטיני. הם מתחו ביקורת גם על סעיף נוסף המביע אמון בפעילות המשטרה בתחום ומבטיח לה מימון, בזמן שדיכוי משטרתי אלים של הפגנות פרו-פלסטיניות הוא מראה יומיומי בבירה בשנים האחרונות. בפועל, אמדה לא הודחה, והנהגת הלינקה הכחישה שהסכימה להדיחה – אם כי יו״ר הסיעה בבית הנבחרים הוציא הצהרה על "חוסר שיתוף פעולה" עמה לאחר שפרסמה סרטון נוסף בו היא מתבטאת בניגוד למסמך שעליו חתמה יחד עם שאר חברי הסיעה. מצידם, הסוציאל-דמוקרטים והירוקים איימו לפוצץ את המגעים בגלל מה שתיארו כהפרת הסכם, אך בסוף חזרו למשא ומתן, שהשלב הראשון שלו הסתיים בהצלחה בפרסום מסמך מדיניות משותף.

המסמך כולל כמה הישגים חשובים לשמאל, ובראשם אישור לתוכנית הלינקה להלאמת דירות, או ליתר דיוק העברתן לבעלות ציבורית. תוכנית דומה כבר זכתה לרוב במשאל עם ב-2021 אך הממשל הקודם סירב לקדמה. המסמך הנוכחי מדבר על ידי הצברה של דירות מחברות נדל״ן שבבעלותן יותר מ-10 אלף יחידות דיור, כדי להעביר לבעלות ציבורית כ-160 אלף דירות. העלות מוערכת ב-16 מיליארד יורו, ועדיין לא ברור איך תמומן, אך חלק מהכסף יגיע מהעלאת מס רכישה על דירות. בנוסף סוכם על הגדלת התקציב לתחבורה ציבורית וצמצום תלות ברכב פרטי והחזרת תקציבים לחינוך ותרבות.

הממשלה הפדרלית בראשות האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) צפויה להערים מכשולים נגד התוכנית והקנצלר פרידריך מרץ כבר הודיע שיקדם חקיקה פדרלית שתמנע את הלאמת הדירות, אם כי לשם כך נדרש שינוי בחוקה. גם האגפים השמרניים יותר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית מתנגדים לתוכנית וצפויים להערים קשיים, או לפחות מקווים שהממשל המרכזי יחסום אותה.  

יחד עם זאת, הדרך לקואליציה נראית אפשרית יותר, עם מדיניות שמאלית ברורה והבטחות מרכזיות שנשמרו, בניהן שיקום הדיור הציבורי, הגדלת התקציבים לחינוך ולרווחה, ומדיניות סביבתית מתקדמת כדי להתמודד עם משבר אקלים. אבל המשברים בשיחות הניבו גל נוסף של הכפשות, שמציגות את חברי די לינקה ושותפיה בחברה האזרחית כ"אנטישמים ותומכי טרור", ואת ברלין, ובעיקר נויקלן, כמסוכנים ליהודים. הם גם העמיקו מחלוקות פנימיות ויצרו משבר אמון בין די לינקה לרבים מבוחריה. די לינקה נאלצה לוותר בנושאים הנוגעים למאבק הפלסטיני: ריסון המשטרה, ואימוץ עמדה מתנצלת כלפי ישראל.

מעבר לנזק הברור לשמאל, השימוש באנטישמיות ובסוגיית ישראל ופלסטין כקלף מיקוח ומקור לפאניקה מוסרית פוגע בישראלים וביהודים, והופך שוב את הקהילות המוסלמיות והערביות, ובעיקר את הקהילה הפלסטינית, לשעיר לעזאזל של הפוליטיקה הגרמנית. במקום לגבש מדיניות עקבית נגד אנטישמיות בכל צורותיה, מימין ומשמאל, המפלגות הליברליות מגייסות את הנושא היהודי כדי להשחיר את השמאל ולחפות על כישלונותיהן בחברה ובכלכלה. המהלך הזה מבודד את הקהילה היהודית ומציג את האינטרסים שלה כמנוגדים לאלו של מיעוטים אחרים – בעוד מרבית היהודים והישראלים בברלין סובלים, ממש כמו שאר התושבים, ממחסור בדירות, מקיצוצים בשירותים החברתיים, וגם משנאת זרים המאפיינת את החברה הגרמנית. במקום להתמודד עם אנטישמיות כבעיה מבנית, לצד איסלמופוביה וגזענות מסוגים אחרים, המפלגות ממשיכות להאשים את הפלסטינים ובעלי בריתם ב"אנטישמיות מיובאת", מסמנות פוליטיקאיות כמו אמדה, וממשיכות לסווג ביקורת וקריאה לסנקציות על ישראל כאנטישמיות.

כל זה לא אומר שאין בברלין אנטישמיות הקשורה לישראל, או גילויי שנאה כלפי ישראלים ודוברי עברית. יש ויש והתקריות הללו התגברו מאז ה-7 באוקטובר, על רקע המלחמה ורצח-העם בעזה. במקביל עלו בחדות גם תקריות אנטי-מוסלמיות, ואף אלימות והטרדות מצד המשטרה והרשויות כלפי מוסלמים וערבים. כדי לטפל בכל זה בעיר בה הקהילה הפלסטינית הגדולה באירופה לצד קהילה יהודית וישראלית משמעותית, צריך משאבים, רצון אמיתי ושיתוף פעולה עם ארגונים ופעילים משתי הקהילות. יוזמות שמאל של יהודים וישראלים – דוגמת מכתב תמיכה של אנשי ציבור יהודים בדי לינקה וסוכת הסולידריות של ישראלים לשלום, קיבלו תהודה רבה בתקשורת בגרמניה בשבועות האחרונים, ואפשר לקוות שידחפו את הקואליציה החדשה לכיוון הזה.

עוד על הבחירות בברלין: https://zoha.org.il/148146/

עוד על סוכת השלום שהוקמה בברלין: https://zoha.org.il/148408/