ב-13 בספטמבר 2007 עצרת האומות המאוחדת אימצה הצהרה על זכויתיהם של העמים הילידים ברוב של 144 מדינות

העצרת הכללית של האומות המאוחדות בניו יורק הצביעה ב-13 בספטמבר 2007 בעד אימוץ ההצהרה על זכויותיהם של העמים ילידים ברוב של 144 תומכים מול ארבעה מתנגדים ו-11 נמנעים. המדינות שהתנגדו הן ארה”ב, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד. אמנם ההצהרה אינה מחייבת מבחינת החוק הבינלאומי אך היא מתארת ומגדירה את הזכויות האישיות והקולקטיביות של העמים הילידים, כולל זכויותיהם לביטוי תרבותי וטקסי, זהות, שפה, תעסוקה, בריאות, חינוך ונושאים אחרים. ההצהרה “מדגישה את זכויותיהם של העמים הילידים לקיים ולחזק את מוסדותיהם, תרבויותיהם ומסורותיהם ולהמשך בהתפתחותם בהתאם לצרכיהם ושאיפותיהם שלהם”.

כמו כן היא “אוסרת על אפליה של עמי הילידים”, והיא “מקדמת את השתתפותם המלאה והיעילה בכל הנוגעים להם ולזכותם להישאר מובחנים ולשאוף לחזונות שלהם להתפתחות כלכלית וחברתית”. מטרת ההכרזה היא לעודד מדינות לעבוד לצד עמי הילידים כדי לפתור נושאים גלובליים, כגון פיתוח, דמוקרטיה ורב-תרבותיות. על פי סעיף 31, ניתן דגש מרכזי להגנה על מורשתם התרבותית של העמים הילידים ועל היבטים אחרים של תרבותם ומסורתם על מנת לשמר את מורשתם מפני מדינות לאום ששולטות יתר על שטח הילידים.

בעקבות ההצהרה הוקמה “מחלקת האומות המאוחדות לעניינים כלכליים וחברתיים של הילידים” פועלת ברוח ההצהרה ברחבי העולם. מחלקה זו קובעת “מערכת אוניברסלית של סטנדרטים מינימליים בנוגע להישרדות, כבוד ורווחה של העמים הילידים ברחבי העולם והמרחיב על סטנדרטים זכויות האדם הקיים וחירויות היסוד כפי שהם חלים על המצב הספציפי של העמים הילידים.”

על פי האו”ם ההצהרה “מייצגת את ההתפתחות הדינמית של נורמות משפטיות בינלאומיות והיא משקפת את המחויבות של המדינות החברות באו”ם לנוע בכיוונים מסוימים”; האו”ם מתאר אותה כמציבה “סטנדרט חשוב לטיפול בעמים ילידים שללא ספק יהווה כלי משמעותי לביטול הפרות זכויות אדם נגד 370 מיליון תושבי הארץ, ולסייע להם במאבק באפליה ובהדרה”.

לעיון בנוסח ההצהרה:
https://www.un.org/…/declaration-on-the-rights-of…