שביתת הנשים באיסלנד: ב-24 באוקטובר 1975 נשים ברחבי איסלנד השביתו את המדינה במשך יממה

מאז ועד היום נערכו מספר שביתות בשם “יום חופש”, בה נשים באיסלנד הדירו רגליהן ממקומות העבודה שלהן, ואף מאנו לעשות את כל עבודות הבית או גידול הילדים. תעשיות רבות שובתות באותו יום כתוצאה מהיעדרות העובדות. בשביתה הראשונה לא פעלו שירותי טלפון מכיוון שכל עובדות המרכזיה היו נשים, ועיתונים לא הודפסו, מכיוון שחלק מעבודות הדפוס נעשתה על ידי נשים.

תיאטראות נסגרו כאשר השחקניות סירבו להופיע. רוב המורים היו נשים, ועל כן כל בתי הספר נסגרו, או פעלו באופן חלקי. טיסות בוטלו כשהדיילות לא הגיעו, ובבנקים, המנהלים פעלו בתור פקידים כדי לשמור על הבנקים פתוחים ביום זה. גם מפעלי הדגים הושבתו, מאחר שעיקר כוח העבודה בהם היו נשים.

במהלך היום, 25 אלף נשים מתוך 220 אלף אנשים באיסלנד התאספו במרכז בירת איסלנד, רייקיאוויק, לעצרת מחאה. האירוע כלל נאומים, שירה, ושיחות לגבי מה ניתן לעשות כדי להשיג שוויון מגדרי. היו דוברות רבות, לרבות עקרת בית, שתי חברות פרלמנט, נציגה של ארגון פמיניסטי, ופועלת. הנאום האחרון של היום היה של אדלהיידור ביארנפרדסדוטיר, שייצגה את “סוקן”, האיגוד המקצועי של הנשים בעלות המשכורות הנמוכות ביותר באיסלנד.

השביתה נמשכה עד חצות באותו לילה, אז חזרו עובדות הסידור לעיתונים כדי להוציא את המהדורה של יום המחרת. היא הייתה קצרה מהרגיל, וכללה רק כתבות הקשורות לשביתה.

כעבור מספר חודשים, ב-1976, העביר הפרלמנט של איסלנד חוק שמבטיח זכויות שוות לנשים וגברים. למרות שהחוק עצמו לא שינה הרבה בפועל את אי-השוויון ופערי השכר לרעתן של נשים, השביתה היוותה צעד פוליטי משמעותי בנושא שוויון זכויות במדינה, וסללה את הדרך להתפתחויות נוספות, לרבות בחירת הנשיאה הראשונה בעולם חמש שנים מאוחר יותר, ב-1980.