מאבק פמיניסטי מסוג חדש ברחבי העולם: למגר את “מחזור העוני”

בשנים האחרונות החלו מדינות רבות בעולם ליישם מדיניות פמיניסטית מסוג חדש. הווסת, נושא המוסתר וממודר בסטיגמה ובטאבו, מתחילה סוף סוף להשפיע על השיח הציבורי ועל המדיניות. 50.7% מהאוכלוסייה חוות וסת בכל חודש; כל אישה חווה ווסת במשך 2,535 ימים בממוצע בחייה. זאת מציאות שכולנו חוות, בכל חלקי האוכלוסייה, בכל המעמדות. המחזור החודשי שלנו לא נוכח בתרבות: גיבורות בשידורי הטלוויזיה לא מקבלות מחזור, השיח על אודות מוצרי המחזור לא קיים במרחב הציבורי, ובבתי הספר נקבל הדרכה אחת משונה בכיתה ז׳ על תחבושות ועל טמפונים (וקונדומים, באותה נשימה) ולעולם לא ילמדו אותנו על מה באמת קורה בגוף שלנו.

לפני כמה חודשים נתקלתי במונח “period poverty” שפירושו חוסר נגישות של מוצרי מחזור לנשים. שלושה גורמים עיקריים לתופעה זו: 1. יוקר מוצרים והיעדר יכולת כלכלית לממנם; 2. חוסר נגישות למקומות בהם מוכרים את המוצרים; 3. טאבו חברתי ובורות כה מושרשים, שנשים חשות בושה מפני בקשת סיוע ברכישת מוצרים אלה. הנשים החוות וסת ללא מוצרים נאלצות להישאר בבית, מושבתות.

במחקרים שנערכו בהודו ובניו זילנד גילו חוקרות שלתופעה ממדי ענק בקרב תלמידות בית ספר, שהוריהן לא יכולים לרכוש את המוצרים והן מתביישות לבקש עזרה. כך גילו במחקר בניו זילנד כי בנות הקהילה המאורית ושל מהגרים מאיי האוקיאנוס השקט היו בממוצע חשופות יותר להשפעת “מחזור העוני”, ורבות מהן לא מסוגלות להרשות לעצמן מוצרי מחזור. 50% מהתלמידות המאוריות ו-14% מהתלמידות מאיי האוקיינוס השקט החמיצו לימודים בבית הספר מד חודש בגלל שלא היו להן מוצרים מתאימים. בסקוטלנד, מחקר שסקר מעל אלף נשים העלה כי אחת מכל חמש נשים סקוטיות חוותה את ״מחזור עוני״. עוד העלה המחקר כי אחת מכל עשר נשים נאלצה לבחור בין מוצרים בסיסיים אחרים (כמו אוכל) לבין מוצרי מחזור.

המחקרים בעולם חוללו שינוי תפיסה בנוגע למוצרים אלה והבנה גורפת כי מדובר במוצר בסיסי. על המדינה לוודא כי הוא נגיש לכל בדיוק כמו מזון ותרופות. בסקוטלנד החליטה הממשלה לחלק פדים וטמפונים חינם דרך הרשויות המקומיות. בניו זילנד החלה חלוקה בבתי ספר ובאוניברסיטאות. בקנדה, החל מהשנה, ירד המס על מוצרי ההיגיינה הנשית מ-19% ל-7%. ב-2018 ביטלה הודו את מס ההיגיינה הנשית שהיה 12%.

לפני כחצי שנה הפצתי קריאה רחבה לארגוני סיוע לנשים, כדי לבחון האם קיימת התופעה גם בישראל. יחד עם שותפתי עמר חרל”פ הקמתי את ״לונה – תנועת מחזור״, אשר שואפת למגר את ״מחזור העוני״ ואת הסטיגמה סביב הווסת באמצעות יצירת רשת תרומות של מוצרי מחזור, קידום מדיניות להוזלת מחירים וקמפיינים של הסברה וחינוך.

משבר הקורונה החריף את מצבן הכלכלי-חברתי של אוכלוסיות מוחלשות ממילא, ואנחנו עדות לעליה חדה ומדאיגה בבקשות לתרומות. אלפי נשים במדינה לא יכולות להרשות לעצמן לרכוש מוצרי מחזור – מוצרים בסיסיים כמעט בכל בית. כיום, מתרומות בלבד, מחלקת לונה מדי חודש מוצרי מחזור ל-7,000 נשים ברחבי הארץ: דרות רחוב, נשים בזנות, אימהות חד הוריות, מבקשות מקלט, בדואיות בנגב ואסירות משוחררות, והפניות ממשיכות להגיע. במקביל אנחנו פועלות לניפוץ סטיגמות ברשתות. הקהילות שלנו מעלות נושאים קריטיים לשיח, כמו העובדה שגם טרנסים מקבלים ווסת חודשית והצרכים שלהם מודרים לחלוטין משיח שהוא עצמו מודר ממילא.

לפי מחקר שערך משרד הכלכלה, מוצרי המחזור בישראל יקרים ב-14% בהשוואה למחיריהם בעולם. מטרתנו היא לגרום להוזלת מחיריהם מתוך עיקרון ברור מאוד – מדובר במוצרי בסיס. צריכתם אינה יכולה לציית למדיניות של ״תחרות״, מאחר שעד גיל מסוים כולנו מוכרחות לרכוש אותם. אנחנו מצפות ממשרדי הממשלה הרלוונטיים להפנים את אחריות המדינה לדאוג לצורך בסיסי של מחצית האוכלוסייה. במקביל, אנחנו מקדמות פיילוטים ברשויות המקומיות לחלוקה חינמית של מוצרי מחזור בבתי ספר ולקיום סדנאות מעמיקות בנושא.

אנחנו לא מעוניינות להמתין עשור וחצי למדיניות מתקדמת, אשר מתפשטת כבר היום ברחבי העולם. באמצעות הוזלת מחיריהם, הנגשתם בבתי ספר ובאוניברסיטאות ושבירת סטיגמות בשיח פתוח ברשתות החברתיות, אנחנו נחושות למגר את ״מחזור העוני״ ולהסיר את הטאבו סביב הווסת והמחזור החודשי. בסופו של דבר, המחיר למוצר הדרוש פשוט אינו בהישג יד עבור רבות מאיתנו. את זה אנו חייבות לשנות.