מקסים גורקי ; ממייסדי הזרם הסוציאליסטי – ריאליסטי הספרותי ומגדולי הסופרים הרוסים מת ב-18 ביוני 1936

גורקי הפך לחברו הקרוב של לנין אחרי פגישתם ב-1902 ואף הצטרף באופן חלקי לפלג הבולשביקי וגם נכלא לתקופה קצרה, ב-1906 נסע למסע תרומות בארה”ב אשר העצימה את סלידתו “מהרוח הבורגנית”.

ב-1914 שב לרוסיה לאחר שחי מספר שנים באי קפרי באיטליה, וכתב: “כולם כל כך מרוסקים וחסרי צלם אלוהים, הפתרון היחיד הוא תרבות”. גורקי סבל מדיכאון ואף ניסה לשים קץ לחייו בעקבות אהבה נכזבת כאשר היה בן 19

על פוגרום קישינב כתב גורקי: “בשנים האחרונות נעשו במדינתנו מעשים המגלים את חרפת הארץ. אולם, הדבר המביש ביותר, המעורר חרדה ואימה, בושה והתמרמרות, הוא. הטבח האיום שנעשה ביהודי קישינוב. אנשים הרואים את עצמם כנוצרים, אנשים המאמינים, כביכול, באל חנון ורחום – אנשים אלה, בעצם ימי חג אלוהיהם שקם לתחיה, רוצחים ילדים וזקנים, אונסים נשים, שודדים ומענים את בני אותו השבט אשר נתן להם את הנוצרי.”

גורקי שהתמנה לנשיא איגוד הסופרים הסובייטי ב-1932 היה במסלול התנגשות מהיר עם המשטר הסטאלניסטי שהגביל את חופש הביטוי ומנע כל התנגדות אופוזיציונית, במאמר ששלח למערכת העיתון פראבדה, גורקי תקף בחריפות את מדיניות הצנזורה של פאבל יודין העמד בראש משרד הפרסום הלאומי, בתגובה עוזרו של סטאלין, לזר קגנוביץ’ הורה על דיכוי חופש הביטוי של גורקי. לאחר מותו של סרגיי קירוב, גורקי היה תחת מעצר בית לא רשמי עד למותו

עיר הולדתו, הנקראת כיום ניז’ני נובגורוד, נקראה גורקי בין השנים 1932–1990, במוסקבה ישנו פארק השעשועים גורקי וגם בעיר מינסק בבלארוס ישנו פארק על שמו של גורקי

רבים מספריו ומחזותיו תורגמו לעברית ביניהם:

ילדות, תרגום לאה גולדברג, ספריית פועלים, 1943, תורגם בשנית על ידי נילי מירסקי, ספריית עם עובד, 1995

ילדות [1913–1914, Детство], תרגמה מרוסית נילי מירסקי, ת”א: עם עובד, 1995.

השלושה [1900], תרגם מרוסית אהרן פולאק, ערך יוחנן טברסקי, תל אביב, 1954.