שיחה עם חגי מטר לקראת הבחירות בארגון העיתונאים על זכויות עובדים וחופש העיתונות

הבחירות לארגון העיתונאים ייערכו ביום רביעי הקרוב, 16 ביוני. “זו הדרך” שוחח השבוע את חגי מטר, חבר הוועד המנהל של ארגון העיתונאים על מצבם של עובדי התקשורת וחופש העיתונות בישראל.

מי מתמודדים בבחירות? מה עומד על הפרק?

בניגוד לארגוני עובדים גדולים יותר כמו ארגון המורים, אין בארגון העיתונאים רשימות או מחנות ברורים שמתמודדים זה מול זה,. הבחירות הן על 11 מקומות בוועד המנהל, וישנם בסך הכל קצת יותר מעשרים מועמדים.

בעיני, הדבר החשוב ביותר הוא שייבחר ועד מנהל שמחויב באופן שווה לשני התפקידים של הארגון. מצד אחד, אנחנו ארגון עובדים שעוסק בנושאים שהם “הלחם והחמאה” של עבודה מאורגנת: הסכמים קיבוציים, הגנה מפני פיטורים, מאבק בצורות העסקה פוגעניות כמו “פרילנסרים פיקטיביים”, וכיוצא בזה. מצד שני, אנחנו ארגון שנאבק למען חופש העיתונות ומגן עליו מפני ההון והשלטון. התפקידים גם חופפים במידה מסוימת. לדוגמא, הגנה על עיתונאי שפעל נגד עמדת המו”ל בנושא פיטורים היא פעולה שמשלבת הגנה על זכויות עובדים עם הגנה על חופש העיתונות.

אני חושב שהאתגר הגדול ביותר של ארגון העיתונאים הישראלי הוא הגנה על עיתונאים פלסטינים, שסובלים לעתים קרובות מאלימות של השלטון. עלינו להגן גם על עיתונאים שאינם חברי הארגון, במיוחד בירושלים, בגדה המערבית ובעזה. יש עיתונאים ישראלים שחושבים שזו לא בעיה שלנו. אבל הגנה על זכויותיהם של עיתונאים פלסטינים היא לא רק צודקת – זה גם מאבק אסטרטגי על חופש העיתונות בכלל.

האם הארגון נקט עמדה ביחס למעצרים של העיתונאים הפלסטינים בשיח’ ג’ראח?

כן. הארגון פרסם עמדה נגד אלימות המשטרה, ועורכי הדין של הארגון עומדים בקשר עם עורכי הדין של העצורים במזרח ירושלים. כמו כן, השיק לאחרונה הארגון קרן להגנה משפטית על עיתונאים. החלטנו שהקרן תהיה פתוחה גם לעיתונאים שאינם חברי הארגון. החלטה זו נבעה מההכרה בעובדה שיש עיתונאים שאינם חברי הארגון, אבל מבחינה אסטרטגית חשוב לנו להיאבק למען זכויותיהם.

בתקופה האחרונה פועל הארגון בתקיפות רבה מול המשטרה, נוכח האירועים האלימים בירושלים. הארגון גם שלח מכתב לצבא בדרישה להסברים לגבי ההפצצה של בניין התקשורת בעזה. בעבר היינו פעילים מאוד גם בהתנגדות למעצרים מנהליים של עיתונאים. העובדה שהארגון עושה זאת אינה מובנת מאליה. לכן חשוב שיהיה ועד מנהל שמבין את החשיבות של המאבקים האלה ולא מתנגד להם.

האם עמדות אלה הן הסיבה לכך שהארגון פרש משורות ההסתדרות?

לא ממש. היינו חלק מההסתדרות עד לפני כשנתיים, ועזבנו בגלל ההתנהלות של היו”ר ארנון בר דוד כלפי הארגון. כשהמייסדים הקימו את ארגון העיתונאים, ההסתדרות נתנה להם את חסותה וסיפקה הרבה תמיכה ומשאבים. גם עיני וגם ניסנקורן, שיש לי ביקורת רבה עליהם בתחומים אחרים, הבינו את הערך של התאגדות עיתונאים ותמכו בארגון. ההסתדרות חתמה עם הארגון על הסכם שהגן על עצמאותו. לדוגמא, שביתות של ועדים שהם בארגון העיתונאים לא דרשו אישור של בינ”ה. זאת מתוך הבנת חשיבות העצמאות העיתונאית. כך, בזמן שהיינו חלק מההסתדרות ערכנו כנס על מעצרים מנהליים של עיתונאים פלסטינים. כאשר התנועה האסלאמית הצפונית הוצאה אל מחוץ לחוק והמדינה סגרה את כלי התקשורת המזוהים איתה, הבענו מחאה ותמיכה בעיתונאים. איש בהסתדרות לא עמד בדרכנו.

בניגוד לעיני ולניסנקורן, בר דוד היה עוין כלפי הארגון מהרגע הראשון. הוא פגע בארגון העיתונאים פעם אחר פעם, קיצץ תקנים ותקציבים וניסה להגביל את פעילותנו ולהכפיף אותה להסתדרות. לדוגמא, פתאום הודיעו לנו שאסור לנו להוציא הודעה לבית המשפט בלי אישור של המחלקה המשפטית של ההסתדרות. בסופו של דבר הבהירו לנו מפורשות שאנחנו לא רצויים בהסתדרות, ושיפסיקו להתנכל לנו אם רק נפרוש ממנה.

זה מאוד עצוב. תמיד הייתי בעד להיות חלק מההסתדרות מתוך סולידריות עם עובדים אחרים, וכדי להיות חלק מארגון העובדים הגדול ביותר בארץ ולתרום לדמוקרטיזציה שלו. היה כואב לשמוע שאנחנו לא רצויים שם.

הזכרת קודם את המאבק בהעסקת “פרילנסרים פיקטיביים”. למה הכוונה?

זו צורת העסקה פוגענית שנפוצה מאוד בתחום העיתונות. מדובר בעיתונאים שעובדים בכלי תקשורת מסוים, לכאורה כעצמאים – הם מוציאים חשבונית בסוף החודש ומקבלים תשלום מהמעסיק. אולם זו עצמאות רק מבחינה רשמית, כי העובד לא קובע את המחירים ואת השעות, אסור לו לעבוד במקביל עבור כלי תקשורת אחרים, ולעיתים קרובות הוא עובד במשמרות וכפוף להוראות מדוקדקות של המעסיק – ממש עובד לכל דבר ועניין, אבל בלי שום זכות סוציאלית.

בשנים האחרונות תבע ארגון העיתונאים מעסיקים של עיתונאים במעמד הזה, וזכינו בשורה של ניצחונות בבית המשפט. המעסיקים היו צריכים לשלם לעובדים פיצויים גדולים רטרואקטיבית. השתמשנו בניצחונות הללו כדי לפנות למעסיקים אחרים, עוד לפני תביעה, בדרישה לקלוט את העובדים ולתת להם זכויות. ברוב המקרים זה מצליח, כי המעסיקים יודעים שיפסידו במשפט ולכן חותרים לפשרה.

האם מצליח הארגון לאגד עיתונאים ערבים וחרדים? האם הם מיוצגים בוועד המנהל שלו?

בוועד המנהל יש מערך של הבטחות ייצוג. יש הבטחת ייצוג מגדרית, וכן לעיתונאים ערבים, חרדים ודתיים – לפחות נציג אחד מכל מגזר. ישנן הבטחות ייצוג גם לעיתונאים מהפריפריה הצפונית והדרומית ולעיתונאים עצמאים.

בשטח המצב מורכב יותר. צורות ההעסקה בתקשורת הערבית והחרדית הן פעמים רבות פוגעניות יותר, והתחרות בין עובדים היא קשה הרבה יותר. למרות כל הניסיונות שעשינו, אין כיום ועד פעיל בשום כלי תקשורת ערבי, חרדי או דתי. הייתה תקופה שהיו ועד פעיל ב”מקור ראשון” וגם ועד חרדי. כיום אנו עוזרים לעיתונאים במגזרים הללו על בסיס אישי, אבל ללא ועדים. אני מקווה שהוועד  המנהל שייבחר ישקיע מאמצים בהרחבת הארגון בקרב ציבורים אלה.