fbpx

נתניהו אמר שאין כסף לחינוך: על תקציב המדינה שאיננו וגם לא יהיה

בשנות שלטונו הארוכות כופף נתניהו את התקציב לצרכיו הפוליטיים ולחיזוקה של המדיניות הניאו-ליברלית

"אין כסף לחינוך". הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת קבינט הקורונה שנערכה באחרונה (25.10). לא רק לחינוך אין כסף – להרבה צרכים חברתיים אין כסף, כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם המתנהלת ללא תקציב. אם ממשלת הימין לא תיפול קודם, תוסיף ישראל להתנהל ללא תקציב בשנה הקרובה, שתהיה אף היא "שנת קורונה". בג"ץ אף הוציא אמש (שלישי) צו על תנאי שמורה לממשלה ולכנסת לנמק, בתוך שלושה שבועות, מדוע לא תבוטל "פשרת האוזר", התיקון לחוק יסוד הכנסת שאפשר את דחיית מועד אישור התקציב. זאת, בהמשך לדיון בעתירות בנושא נידונו אתמול בבג"ץ.

אבל זה לא חדש אצל נתניהו. בשנות שלטונו הארוכות כופף נתניהו את התקציב לצרכיו הפוליטיים ולחיזוקה של המדיניות הניאו-ליברלית הפוגעת ברווחה ובחברה בעודה מחזקת את הכיבוש והצבא. מדינה ללא תקציב זו המצאתו. אבל זו לא המצאתו היחידה: בזמנו המציא נתניהו את התקציב "הדו-שנתי", בניגוד למקובל בכל העולם.

אז, המטרה הייתה שקופה – למנוע מדי שנה דיון על מדיניות הממשלה כפי שבאה לידי ביטוי בתקציב המדינה. עכשיו רותם נתניהו את אישור התקציב לחישוביו האלקטוראליים. כך, ביד אחת יכולה ממשלת הימין להבטיח הבטחות סרק (800 מיליון לסטודנטים, מיליארדים לציבור הערבי, מיליארד שקל ליישובי עוטף עזה, ועוד, ועוד) שאין להם שום כיסוי תקציבי, ובידה השנייה לנקוט מדיניות המשרתת את האינטרסים של המעסיקים בעת משבר קפיטליסטי – תולדה של משבר הקורונה (ר' עמוד השער).

הדרישה העולה ממגזרים רבים לחקיקת חוק התקציב היא צודקת. השאלה הנשאלת היא האם יהיה צדק כלשהו בתקציב החדש. וכאן התשובה היא שלילית. תקציבי המדינה בעשורים האחרונים, יחד עם "חוק ההסדרים" (עוד פטנט מקומי), משרתים במהותם את ממשלת הימין ואת האינטרסים של בעלי ההון המקומיים והזרים.

 

מס שפתיים

מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי-חברתי העולמי שהתלווה לה הביאו כלכלנים רבים בעולם, לרבות ליברלים מהזרם המרכזי, לתמוך בצעדים להגדלת ההשקעה הממשלתית שתתאפשר, בין השאר, באמצעות העלאת מסים לבעלי ההון. הצעות חוק ברוח זו נידונות כעת בפרלמנטים רבים ברחבי העולם – מסקנדינוויה בצפון ועד ארגנטינה בדרום. בישראל, כמובן, הפוליטיקאים לא שמעו על כך.

לפי מחקר שפרסם באחרונה מרכז אדוה תחת הכותרת "מיסוי כמנוע שוויון", הדברים היו ברורים עוד לפני פרוץ הקורונה. ב-2016 אמרה ד"ר קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל דאז, כי "אחת הסיבות העיקריות לכך שישראל רחוקה מרמת השירותים האזרחיים הניתנים כיום בין היתר בסלובניה, בפינלנד, בדנמרק, בצרפת, בשוודיה, באוסטריה ובנורבגיה, שם השירותים האזרחיים הם בשווי של 45%־55% מהתוצר, היא נטל המסים הנמוך יחסית בישראל".

בישראל, תקציב השירותים האזרחיים עמד ב-2018 על 32% בלבד מהתוצר, שיעור נמוך מזה של מרבית מדינות אירופה המערבית הקפיטליסטיות. הנגידה פלוג הוסיפה כי "היה מקום לגבות עוד 50 מיליארד שקל מסים בישראל בשנה, ולהפנות את הכסף הזה במלואו למתן שירותים אזרחיים לתושבים".

לדברי חוקרי אדוה, "קריאתה של הנגידה לשעבר פלוג איננה יוצאת דופן. בשנים האחרונות עלתה במדינות רבות הקריאה להקל במדיניות הצנע התקציבי, שהייתה בבחינת הבון-טון בשנים שלאחר המשבר הפיננסי העולמי של 2008. זאת מתוך הבנה שמדיניות זו פוגעת לא רק באיכות ובכמות של השירותים המדינתיים אלא גם בסיכויי הצמיחה הכלכלית בטווח הארוך".

 

ואין כל חדש תחת השמש

"בישראל, לעומת זאת, ראשי שתי המפלגות הגדולות, בנימין נתניהו ובני גנץ, דאגו להצהיר כי אין בכוונתם להעלות מסים, ואילו משרד האוצר טורח להדגיש כי לא יהיה מנוס מקיצוץ בשירותים החברתיים" נאמר במחקר. במילים אחרות, "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה". גם מכון המחקר של הימין הניאו-ליברלי "קהלת" סבור כך. בנייר עמדה שפרסם לפני כמה חודשים מוצע להפחית את שכר העובדים ואת המסים למעסיקים, לפגוע בשכר המינימום ולהעמיס על כתפי העובדים את כל עלויות הביטוח הלאומי. זה חלומה הרטוב של ממשלת הימין; ואם וכאשר תוגש הצעת תקציב, אין ספק שיבקשו לאמץ עצות אחיתופל מעין אלה.

כרזה של חד"ש: "אנשים לפני רווחים" (צילום: הקרן החדשה לישראל)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן