21 שנים לנסיגה מלבנון וסיום כיבוש דרום לבנון: מאבק נחוש סיים את הכיבוש

לאחר 18 שנות מלחמה וכיבוש דרום לבנון, בבוקר ה-24 במאי שנת 2000 ישראל מכריזה על נסיגת כוחותיה מדרום לבנון אל הגבול הצפוני של ישראל – לבנון, על כך הכריז מזכיר הממשלה והיום מועמד לנשיאות יצחק בוז’י הרצוג.

אנשי ימין כמו ההיסטוריון אורי מילשטיין והמזרחן דר’ גיא בכור גינו את המהלך אותו הגדירו “כחולשה ישראלית”, הס מלהזכיר את האבדות הקשות בנפש והסבל הרב.

ביום השנה לנסיגה מלבנון (שנת 2001) אמר חבר הכנסת לשעבר עיסאם מח’ול בדיון בכנסת: “גברתי היושבת ראש, חברי הכנסת הנוכחים, כל אלה שמאזינים או רואים את הדיון הזה, אנחנו עומדים היום שנה אחרי הנסיגה מלבנון. כל בר דעת יכול להעיד היום, שהיה שווה לסגת מלבנון. היה שווה יותר לסגת על בסיס של הסכם שלום בין ישראל לבין מדינת לבנון; לא עשו את זה, אבל באיחור רב הגיעו למסקנה שאי אפשר להחזיק כיבוש בכוח וכי העוצמה הגדולה ביותר במזרח התיכון חייבת לחיות במגבלות גבולותיה בסופו של דבר.”

בדיון אחר בכנסת יו”ר האופוזיציה ב-2006 בנימין נתניהו אמר: “המלחמה בלבנון מוכיחה ש”קונספציית הנסיגות החד-צדדיות קרסה. צריך להחליפה בהדדיות”. לדברי נתניהו, “היו כשלים בזיהוי האיום, בניהול המלחמה, בניהול העורף ובוודאי וללא ספק שנידרש להפיק לקחים ולתקן את הליקויים. חיינו בתרדמת וקיבלנו צלצול השכמה”.

בשנים הראשונות של מלחמת לבנון הראשונה, פעל “הוועד נגד המלחמה” שהורכב משותפות בין המפלגה הקומוניסטית הישראלית, מצפן וברית פועלים, מאוחר יותר הצטרפה גם שלום עכשיו, הוועד קיים פעילות רציפה והפגנות ברחובות המדינה, זכורה ההפגנת ה-400,000 (הגדולה ביותר בזמנה) נגד המלחמה בלבנון. הוועד זכה ב-1983 בפרס שלום מטעם מועצת הכנסיות החופשיות של שוודיה.