גורלם של הפועלים הפלסטינים המסכנים את חייהם למען פת לחם והלקח מהרומן "גברים בשמש"

״שוטרי תחנת אריאל ממחוז ש״י עצרו משאית זבל במחסום חוצה שומרון. בחיפוש במכולת האשפה שבמשאית נמצאו כ־60 שוהים בלתי חוקיים כשהם מסתתרים בתוך הזבל. נהג המשאית נעצר יחד עם השב״חים והם הועברו לחקירה במחוז ש״י. על פי המידע המוקדם, הם התכוונו להסתנן לאזור מרכז הארץ״. עד כאן, הודעת המשטרה מיום שני האחרון.

דחוסים בזבל — זה היה המראה המחריד של פועלים פלסטינים מן השטחים הכבושים, שהוסעו במשאית אשפה רק כדי להגיע לעבודתם בישראל ולכלכל את משפחותיהם. זאת, לאחר שנאסרה עליהם הכניסה מאז 7 באוקטובר 2023. ענישה קולקטיבית הטילו מוסדות הכיבוש על כלל הפועלים הפלסטינים, ללא יוצא דופן. במציאות של אבטלה המונית הנמשכת זה כשנתיים וחצי, הופיעו מתווכים המנצלים את מצוקתם, גובים ״דמי מעבר אל הגיהינום״ ולוקחים מכל פועל שניסה לעבור את הגבול 1,200 שקל. השאלה הנשאלת היא מדוע עשרות העובדים סיכנו את חייהם. התשובה ברורה — למען פת לחם. חייבים להשמיע את קולם ולסייע להם בהשבתם למקומות העבודה בישראל.

המראה המחריד החזיר אותי אל הרומן ״גברים בשמש״ מאת הסופר הפלסטיני ע'סאן כנפאני, רומן שראה אור בשנת 1963 ופורסם בעברית בהוצאת מפרש ב־1978. הוא נחשב לאחת היצירות המרכזיות בספרות הערבית העוסקות בגורל הפליטים הפלסטינים. כנפאני מספר על שלושה פליטים פלסטינים המנסים להגיע מעיראק לכווית בחיפוש אחר חיים טובים יותר ובניסיון להימלט מן העוני והגלות שלאחר הנכבה בשנת 1948. הדמויות הראשיות הן אבו קייס — זקן שאיבד את אדמתו ומבקש מנוחה, אסעד — צעיר שאפתן הצופה אל העתיד, ומרואן — הצעיר מביניהם, הנושא באחריות למשפחתו. אבו אל־ח'יזראן הוא הנהג המבריח אותם דרך הגבול בתוך מיכל מים ריק. השלושה מוברחים מעבר לגבול כשהם מוסתרים בתוך מיכל מים ריק. במהלך בדיקת הגבול הנהג מתעכב בשיחה עם החיילים, ובינתיים נותרים הגברים כלואים בפנים תחת חום השמש הקופחת — ומתים מחנק. מדוע, לקראת סופם הטרגי, הפליטים לא הקישו על דפנות המיכל? הסופר כותב כאן על שתיקה והשלמה, היעדר התנגדות וביקורת על המציאות הערבית שלאחר הנכבה. זו לא רק עלילה ספרותית, אלא ביקורת פוליטית וחברתית עמוקה, המשקפת את סבלם של הפליטים, את אובדן הזהות ואת ההכרח בפעולה במקום שתיקה.