92 שנים ללידתו של המשורר והמנהיג תאופיק זיאד ; הורד, הקוץ ואהבת המולדת

בסוף 1955 נשפט ל-40 ימי מאסר על השתתפותו בהפגנה ובמהלך שהותו בכלא נאבק למען הזכויות שלו ושל אסירים אחרים. בסוף אפריל 1958 נעצר שוב, יחד עם ההנהגה הקומוניסטית בנצרת. זאת, לקראת הפגנת ה-1 במאי שאת קיומה אסר הממשל הצבאי. בבחירות שהתקיימו בדצמבר 1970 עמד בראשות רשימת מק”י במועצת העיר. לאחר הבחירות, בהן זכתה המפלגה בשבעה מתוך 17 מושבים במועצה ניסה זיאד להקים קואליציה אך נכשל. בדצמבר 1975 הוא נבחר לראשות עיריית נצרת, כשהוא עומד בראש חזית נצרת הדמוקרטית שקדמה להקמת חד”ש הארצית.

מאז שנבחר לראשונה, זכה זיאד בראשות העיר פעם אחר פעם – לרבות בבחירות האחרונות שהתקיימו לפני מותו בתאונת דרכים ב-5 ביולי 1994 בהן קיבל את תמיכתם של יותר מ-60% מהבוחרים. לזיאד היה תפקיד מרכזי במחאות יום האדמה ב-30 במארס 1976. כמו כן, הוא כיהן כ-18 שנה כחבר כנסת בסיעות מק”י וחד”ש בין 1974 ל-1990 ובין 1992 ול-1994.

תופיק זיאד היה גם איש הספר ומשורר, ואחד המשוררים הבולטים בקרב האזרחים הערבים–פלסטינים בישראל. בצד עיסוקיו הפוליטיים הרבים, הקדיש זיאד חלק חשוב של חייו לשירה ולתרבות. רבים משיריו ראו אור בעיתון “אל–אתיחאד” ובכתב העת “אל–ג’דיד”. שיריו עוסקים בקשר לאדמה ובנושאים של חירות ושוויון, אחוות עמים ומעמד העובדים.

ב-1966 פרסם את שירו “כאן נשאר” תרגם: אריאל שטרית

“בְּלוֹד וְרַמְלָה וְהַגָּלִיל/ כָּאן… עַל בָּתֵּי חַזְכֶם אָנוּ נִשְׁאָרִים כְּמוֹ חוֹמָה/ וּבְתוֹךְ גְּרוֹנוֹתֵיכֶם/ כַּחֲתִיכַת זְכוּכִית כְּמוֹ קוֹץ הַצָּבָּר/ וּבְעֵינֵיכֶם/ סוּפַת אֵשׁ”

מתוך השיר “אני שר” שתרגמה חנה עמית – כוכבי:

מַחֲצִית חַיֵּי אַתֶּן לְמִי

שֶׁיַּעֲלֶה חִיּוּךְ עַל פְּנֵי תִּינוֹק

בּוֹכֶה

אֶת מַחֲצִיתָם הַשְּׁנִיָּה אֶתֵּן לִשְׁמֹר

עַל פֶּרַח מְלַבְלֵב

לְבַל יְאַבֵּד

וּבְעִקְבוֹת הַשִּׁיר אֶלֶף שָׁנִים אֶצְעַד

וְאֶלֶף וָאדִיּוֹת אַחְצֶה

גַּם אִם תִּקְשֶׁה הַדֶּרֶךְ

אַפְלִיג בְּיָם סוֹעֵר

לְלַקֵּט לִי בֹּשֶׂם

עַל חוֹפֵי הַלִּילָךְ

אֲנִי הָאֱנוֹשׁוּת בְּגֹדֶל אָדָם –

כֵּיצַד אֶשְׁקֹט

כְּשֶׁנִּשְׁפַּךְ הַדָּם?