3 במאי 1936: ניצחון סוחף של החזית העממית של צרפת ; חבילת חקיקה שמאלית מועברת בזריזות

בבחירות ה-3 במאי 1936, החזית העממית של צרפת (חזית שמאלית שהורכבה מהמפלגה הקומוניסטית הצרפתית ואיגודי עובדים) זכתה במרב הקולות בבחירות לאספה הלאומית הצרפתית (386 מתוך 608 מושבים), יש לומר שזה הוא הניצחון הסוחף וההחלטי ביותר של השמאל בהיסטוריה הצרפתית. במהרה לאון בלום הסוציאליסט מקים ממשלה והופך לראש הממשלה היהודי הראשון של צרפת, האופוזיציה הימנית משגרת אמירות אנטישמיות מוצהרות.

החזית העממית שהייתה חזית רחבה שהורכבה מפלגים שמאלים ורפובליקאים רבים ביניהם: הקתולים השמאלים, המפלגה הפרולטרית, האיחוד הסוציאליסטי – רפובליקאי וגוש השמאל העצמי. זמן קצר לאחר הקמת הממשלה, ב-24 במאי 1936, היא ביקשה להוקיר את נרצחי דיכוי הקומונה הפריזאית ב-1871

במצעד שהתקיים אל “קיר לוחמי הקומונה” (Mur des Fédérés) בבית הקברות פר לשז השתתפו כ-600,000 משתתפים. בראש המצעד צעדו לאון בלום ומוריס תורז. התהלוכה ביטאה תחושה חזקה של התנגדות לפאשיזם ולנאציזם שעלו אז במדינות אירופיות שונות.

ממשלת בלום, שזכתה ברוב יציב ורחב, פתחה במסע חקיקה רחב (133 חוקים ב-73 ימים), שנגע בעיקר להסדרת זכויות עובדים ונתמך בשורת הסכמים בין איגודי המעסיקים לאיגודי העובדים. בין היתר כוננו חוקי העבודה של ממשלת בלום את זכות השביתה, הזכות למשא ומתן קיבוצי וחתימת הסכמים קיבוציים, מתן מינימום של 12 ימי חופשה שנתית לכל עובד כחוק (כך, למעשה כונן מוסד הוואקאנס, החופשה השנתית הצרפתית), הגבלת שבוע העבודה ל-40 שעות, העלאה מיידית של המשכורת באופן מדרגי (15% לבעלי המשכורות הנמוכות ו-7% לבעלי המשכורות הגבוהות), נקיטת צעדים למניעת התנהגות נקמנית של מעסיקים כנגד מובילי שביתות או נציגי עובדים, פיתוח הרפואה התעסוקתית, ביטוח תאונות עבודה וביטוח לאומי. חקיקת החבילה הראשונה של חוקי העבודה הושלמה כבר ביוני 1936.

ממשלתו של לאון בלום דאגה גם לפיתוח החינוך והתרבות, כך למשל הרחיבה את חינוך החובה לגיל 14 וביטלה את שכר הלימוד להשכלה תיכונית שהפך לחינם ופתחה אפשרויות לימודים לנוער עובד, כן יסדה הממשלה משרד ממשלתי ייעודי לפיתוח הספורט והקיט.

אחד הצעדים הראשונים שנקטה ממשלת בלום הוא הוצאתן אל מחוץ לחוק של תנועות פשיסטיות. עם זאת, תנועות אלו לא חדלו להתקיים, הם רק ירדו למחתרת וליבו שינאה אנטישמית בקרב מתנגדי הממשלה שהתבססה על יהדותו של בלום. המחתרת הפשיסטית העיקרית שפעלה בתקופת ממשלת החזית העממית הייתה לה קגול (La Cagoule, “הברדס”) שביצעה פיגועי טרור. בפברואר 1937 נפצע בלום פציעה קלה בידי מפגיני ימין, כשעברה מכוניתו על פני תהלוכת הלוויה של ז’אק בינוויל, ההיסטוריון של כתב העת הימני “ל’אקסיון פרנסז”.

בלום נאלץ לנקוט במדיניות נייטרלית ביחס למלחמת האזרחים בספרד בשל כמה סיבות, ובהן הרצון להימנע מסכסוך עם שותפיו הקואליציוניים מן המפלגה הרדיקלית והשמאל העצמאי, שהתנגדו להתערבות במלחמה, תוך גרימת קרע בלתי ניתן לאיחוי בין המחנות הפוליטיים בצרפת. מנגד, המפלגה הקומוניסטית הצרפתית והקרמלין הפעילו לחץ רב על בלום וממשלתו להיכנס למלחמה ולתמוך ברפובליקאים בספרד. מתח קשה זה, כתוספת לקשיים שבפניהם עמד בלום ביישום מדיניותו נוכח הקשיים הפוליטיים מצד הסנאט, שנשלט על ידי הכוחות השמרניים, הביא אותו להתפטר ביוני 1937.

ההתפטרות בישרה את תחילת סופה של ממשלת החזית העממית. החזית העממית התפרקה על רקע “הסכמי מינכן” 1938 בין הכוחות הנאצים, ראש ממשלת בריטניה נוויל צ’מברליין, ראש ממשלת צרפת אדוארד דאלדיה והדוצ’ה של איטליה בניטו מוסליני. במסגרת הסכם מינכן חבל הסודטים שהיה בריבונתה של צ’כוסלובקיה סופח לרייך הגרמני. המפלגה הקומוניסטית הצרפתית התנגדה בגלוי להסכמי מינכן וחלקים אחרים בחזית העממית שמרו על נייטרלות ומדיניות הפייסנות כלפי הנאצים והפאשיסטים