fbpx

התרגיל המסריח של פלורנטינו פרס: חמש הערות על כישלון הסופרליג בכדורגל האירופי

בקרב בין בעלי ההון לבין האוהדים על השליטה בענף, הפעם ניצחו האחרונים

א. כמו גנבים בשעת לילה מאוחרת, הודיעו בשבוע שעבר ראשי 12 מועדוני העילית של הכדורגל העולמי על הקמת ה"סופרליג", ליגה פרטית משלהם. הבעלים הניחו כי השחקנים, האוהדים והמאמנים ישתפו פעולה, יתמכו, או לפחות ישתקו, ויאפשרו למהלך לקרום עור וגידים. אלא שהם טעו, והמיזם "סופרליג" נגנז בתוך פחות מ-48 שעות.

את היוזמה הוביל פלורנטינו פרס, נשיא ריאל מדריד, שהונו נאמד ב-2.2 מיליארד דולר. דמויות בולטות נוספות בקנוניה היו אנדראה אניילי, יו"ר יובנטוס האיטלקית ומבעלי ענקית הרכב "סטלנטיס" (המחזיקה במותגים 'פיאט', 'אבארט', 'אלפא רומיאו', 'פיג'ו', 'מזראטי' ועוד); ג'ואל גלייזר, מבעלי מנצ'סטר יונייטד שהונו המשפחתי מוערך ביותר מ-4 מיליארד דולר; וסטן קרונקי, מבעלי ארסנל הלונדונית שהונו מוערך בכ-10 מיליארד דולר. פעמים רבות אנו נוטים לצייר בדמיוננו את הקפיטליזם הניאו-ליברלי כמעין חדר בו מסתודדים גברים מדושנים, חנוטים בחליפות, מתבסמים בעשן סיגרים ומגלגלים לכיסם מאות מיליונים בהינף אצבע. במקרה הזה, הדימוי הפשטני הזה לא יכול להיות מדויק יותר.

ב. המטרה של 12 אילי ההון הגדולים הללו הייתה יצירת ליגה-עילית, שהשותפות בה הן חברות קבע (ללא אפשרות הדחה), בצד משתתפות "אורחות" בודדות שיתחלפו מדי שנה בהתאם להחלטת מועצת המייסדות. רעיון זה סותר את המוסכמות הבסיסיות של ענף הכדורגל, שבו קבוצות נמדדות ומעפילות למפעלים יבשתיים ובין-יבשתיים על בסיס הישגיהן על המגרש בלבד. הוא שאף להחיל על הכדורגל את כללי הדגם האמריקאי של ליגות "פרנצ'ייז" סגורות, בהן כסף קונה את זכות ההשתתפות, והניצחון הוא רק משני לחוויית הצפייה ולמופעי הראווה.

מועדון סגור זה אמור היה להיות מנוהל בידי המועדונים, ללא מעורבות של ארגוני-הגג של התאחדויות הכדורגל (כמו פיפ"א ואופ"א). בנק ההשקעות ג'יי-פי מורגן כבר התחייב להשקיע בליגה סכום ראשוני של שישה מיליארד יורו, ומענקי השתתפות בסך כחצי מיליארד יורו הובטחו לכל החברות-המייסדות (לצורך השוואה, הזוכות בליגת האלופות, המפעל האירופי הבכיר, משלשלות לכיסן רק חמישית מסכום זה). כלומר, הרציונל של "סופרליג" היה מתן מענה גם למשבר הכלכלי הפוקד רבות מהקבוצות הגדולות ביבשת, וגם לשאיפה להיפטר מפיפ"א ומאופ"א – שהם כשלעצמם ומעבר לכל ספק גופים מסואבים שבכיריהם מושחתים ותאבי בצע.

ג. אך בקרב הזה, אופ"א התייצבה באופן חריג בצד "הטוב", גם אם מכל הסיבות הלא נכונות. כך גם לגבי ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, שבאופן אירוני תקף את המועדונים האנגליים שזממו לפרוש מליגת האלופות הכלל-אירופית לטובת הסתגרות במועדון פרוטקציוניסטי (מישהו אמר ברקזיט?). ראשי אופ"א המושחתים וראשי הממשלות הניאו-ליברליים עמדו בקרב הזה לצד מיליוני אוהדי הכדורגל, כי הם ידעו בדיוק מה מונח על הכף: במשך עשורים הם טיפחו את הפערים בין מועדונים עשירים לעניים, נתנו לבעלי ההון להשתולל ולכסף הגדול להשתלט על הענף.

ד. בשונה ממה שהיו מסוגלים להעלות בדעתם פרס, אניילי, גלייזר, קרונקי ושותפיהם לפשע נגד הכדורגל, גלי ההתנגדות היו חסרי תקדים: השחקנים והמאמנים יצאו בפומבי נגד בעלי הקבוצות, נגד הבוסים שלהם עצמם. ג'ורדן הנדרסון, הקפטן של מועדון הכדורגל ליברפול, הצהיר: "אנחנו לא אוהבים את זה ולא רוצים שזה יקרה. המחויבות שלנו למועדון ולאוהדים מוחלטת". פפ גווארדיולה, מאמנה של מנצ'סטר סיטי (בה שולט השייח' מנסור בן-זיאד האמירתי שהונו מוערך ב-22 מיליארד דולר), הצהיר כי "זה לא ספורט אם אין קשר בין מאמץ להצלחה". קבוצתו, אגב, הייתה הראשונה להיכנע ללחץ ולהודיע על פרישה מ"סופרליג". השנייה אחריה הייתה צ'לסי הלונדונית, שבעליה הוא האוליגרך הרוסי רומן אברמוביץ', מקורבו של ולדימיר פוטין שהונו מוערך ביותר מ-13 מיליארד יורו (ותושב הרצליה טרי למדי).

הסיפור אפילו מעניין מכך: בעלי הקבוצות שיערו מראש שתגיע התנגדות מבית (כלומר מאוהדי הקבוצות המקומיים), אך הניחו כי השווקים באסיה, באמריקה ובאפריקה (המגלגלים סכומי כסף אדירים עבור הקבוצות) יפצו על כך. הם טעו בהערכתם את הכוח של הלאומי והמקומי, ובעיקר את יכולתה של הקהילה לסכל את המזימה. המחאות האדירות של קהלי האוהדים (בעיקר אלה האנגלים), ברחובות וברשת, הצליחו לבלום, לעת עתה, את המיזם "סופרליג" החזירי והבזוי.

ה. ניצחון זה הוא תזכורת קטנה, שגם בכדורגל המודרני ישנם עדיין שרידים לרומנטיקה. נכון, אי השוויון ימשיך לגדול, אבל בכדורגל תמיד תהיה אפשרות לחלש לנצח את החזק, וסיפורי הסינדרלה ימשיכו להיכתב בדברי הימים של הענף.

ניצחון זה הוא תזכורת נוספת, כי הכדורגל שייך קודם כל לאוהדים. אך המאבק על דמותו ועתידו רחוקים מלהסתיים. הכסף הגדול ימשיך להתפרע באין מפריע, ותאבונם של בעלי הקבוצות האמידים יגדל. אופ"א ופיפ"א ימשיכו להיות גופים מסואבים ומושחתים, והן ייאלצו לרַצות (ואולי כבר עשו זאת) את בעלי הקבוצות שאיימו באקדח הפרישה ובהקמת "סופרליג". ואולי, מי יודע, המיזם כולו היה איום אחד גדול ב'תחזיקו אותי', שייעקם את כללי המשחק עוד קצת לטובת החזקים.

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן