fbpx

שש עשר שנים למותו של פעיל זכויות האדם, העיתונאי והמשורר מקסים גילן

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

בתמונה: מקסים גילן ויו"ר אש"ף יאסר עראפת

ב-2 באפריל 2005 נפטר בביתו ברחוב ז'אן ז'ורס בתל-אביב העיתונאי, המשורר ופעיל השלום מקסים גילן. גילן נולד בליל, צרפת, ב-1931 ובילדות משפחתו היגרה לספרד הרפובליקאית. זיכרונותיו הראשונים היו ממלחמת האזרחים: "לעיר הזו, מדריד, שעמדה… וחומותיה חלל מתמוטטות והולכות, נחרכות והולכות, טבולות בדם ובדגלים… בעוד הקירות – שדה ירי והבתים קן מוקשים ובתי הקפה (בתי הקפה שלי, החמים, הפתוחים עד לשעות הבוקר הקטנות) נעולים בקרשים". אביו כיהן כסגן שר הביטחון בממשלה האוטונומית של קטלוניה ונרצח בידי הכוחות הפשיסטים בהנהגת הגנרליסימו פרנקו. ב-1944 הגיע לארץ והצטרף ללח"י. לאחר קום המדינה הוא נכלא לראשונה ובגין פעילותו "החתרנית" נכלא לראשונה. אך בהשפעת אחד מראשי הלח"י, נתן ילין-מור, עבר גילן אל מחנה השמאל הלא-ציוני.

באותה עת נודע גילן כמשורר ומרבית ספריו ("חומות יריחו", "שהד", "מטח") יצאו לאור בשנות החמישים והשישים, שבהן נחשב כמשורר פורץ דרך, חבר הבוהמה הספרותית של תל אביב. יצירתו ביטאה את האמונה כי קיומו של היישוב העברי הלאומי יובטח רק על ידי השתלבות במרחב המזרח תיכוני. עקרונות דומים ביטא גילן גם בפעילותו הפוליטית והעיתונאית. במשך שנים עבד ב"העולם הזה" בעריכת אורי אבנרי ולאחר מכן הקים שבועון מתחרה: "בול". ב-1966 כאשר אנשי "בול" פרסמו את הידיעה ששירותי הביטחון הישראליים השתתפו בחטיפתו ורציחתו של האופוזיציונר ואיש השמאל המרוקאי מהדי בן ברקה, מראשי ארגון הסיוע לתנועות השחרור "טריקונטיננטל" שהוקם בקובה הסוציאליסטית. על כך שילם מקסים גילן בתקופת מאסר שלישית: הוא נדון בחשאי לשנת מאסר, אך כעבר חצי שנה קיבל חנינה. במהלך המאסר המשיך וערך את "בול" לפי דרישת השב"כ לבל יוודע דבר מאסרו בארץ ובעולם. אך הידיעה על מאסר העיתונאי דלפה ופורסמה עצומה בינלאומית עליה חתמו אנשי רוח נודעים בעולם. המחאה הביאה לקיצור עונשו.

ב-1967 התנגד גילן לכיבוש השטחים הפלסטינים והערבים וכעבור שניים היגר לפריז. באירופה הקדיש גילן את מלוא מרצו לפעילות פוליטית שתכונן גשרי שיתוף פעולה בין מחנה השלום הפלסטיני למחנה השלום הישראלי. ב-1974 פרסם באנגלית את ספרו "כיצד איבדה ישראל את נשמתה?" שבו עיגן תאורטית את עמדתו הפוליטית. כעבור מספר שנים הוא הוציא לאור את כתב העת באנגלית "ישראל ופלסטין" ואת הירחון בעברית "במרחב" יחד עם העיתונאי חיים ברעם.

מערכת כתב העת בפריז, ברחוב קרדינל מרסייה הייתה במשך יותר מעשרים שנה מקום מפגש לאנשי שמאל ישראלים בפריז, ורבים מהם מצאו בה מקום פרנסה לתקופות קצרות או ארוכות, אם בכתיבת מאמרים ואם בגזירה, תיוק וניתוח של קטעים מן העיתונים הישראליים, שעל כולם דאג גילן לקיים מנוי קבוע. גילן יצר קשר עם ראשי הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), בייחוד עם סעיד חמאמי ועיסאם סרטאווי ששילמו בחייהם על מגעיהם עם פעילי שלום ישראלים.

חלק חשוב בפעילותו של גילן בשנים אלה היה יסוד "ארגון השלום היהודי הבינלאומי" שחתר להקים מסגרת לשיתוף פעולה של ארגונים יהודיים בכל רחבי העולם המתנגדים למדיניות הכיבוש של ממשלות ישראל. ועידות שנתיות של הארגון התקיימו בפאריס ובהן השתתפו נציגים יהודיים מארצות שונות באירופה, מארצות הברית ומקנדה, מאמריקה הלטינית ואוסטרליה. באוקטובר 1993 שב גילן לישראל וערב חזרתו לארץ נפגש בפריז עם יאסר ערפאת. בשנים האחרונות לחייו הוציא את כתב העת "מטען" וכן חידש את הופעת "ישראל ופלסטין" באנגלית. כשנתיים לפני מותו מכר גילן את דירתו בפריז והעניק את ארכיונו לאוניברסיטת בן-גוריון.

מספריו:

גדר פרוצה, 14 שירים, מאת מקסים גילן, רישומים – משה גיל, תל אביב, 1957.

מיפוי, שירים, בת ים, הוצאת תג, 1994.

בבית קורס, שירים, הוצאת "כן, הינשוף", תל אביב, 2002.

…וסיפורים אחרים, סיפורים, הוצאת מטען – כן, הינשוף, תל אביב, 2006.

בבל ושירים אפלים, פרסומים חדשים מעיזבונו, ערך והביא לדפוס: יוסי גרנובסקי, ינשוף 2007.

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן