שביתות הפועלים במפעלי ייצור הנעלים בניו אינגלנד, ארה”ב. 22 בפברואר 1860 שביתה כללית
יום בהיסטוריה סוציאליסטית
ב-22 בפברואר 1860 20,000 פועלי מפעלי הנעלים של העיירה לין במדינת מסצ’וסטס בארה”ב פתחו בשביתה ועזבו את המפעלים באמצע היום במחאה על התכנון של הנהלת המפעלים לקצץ בשכר ולהאיץ את קצב הייצור, בעלי המפעלים סירבו לדבר עם הפועלים, השביתה קרסה לאחר 6 שבועות וחלק מהעובדים החלו לחזור.
מאז תחילת המאה ה-19 העיירה לין הייתה מרכז לייצור נעלים בארה”ב, המהפכה התעשייתית והכנסת המיכון לעבודה שינתה את אופי העבודה. רוב הפועלים היו פועלות שתפרו את החלקים העליונים של הנעלים, אותן פועלות עבדו מבתיהן וקיבלו שכר לפי מספר הנעלים שיצרו. בתהליך של מספר שנים העבודה הוצאה מהבתים ורוכזה במפעלים, הכנסת מנוע הקיטור האיצה את קצב העבודה.
נשים השתכרו דולר וגברים שלושה דולרים ליום עבודה של שש עשרה שעות, בשנת 1850 פועלי מפעלי הנעלים של לין ייצרו 4,500,000 זוגות נעלים בשנה. ב-1857 בזמן משבר כלכלי שפקד את ארה”ב אלפי פועלים במפעלי הנעלים של לין איבדו את עבודתם ושקעו בחובות מבעיתים. ארגון העובדים הראשון של לין “ארגון המכונאים” דרש העלאת שכר וקביעת לוח שכר סטנדרטי לעובדים.
בבוקר ה-22 בפברואר 3,000 פועלי מפעלי הנעלים נפגשו בבית העירייה של לין והקימו ועדה לתיאום השביתה ומניעת אלימות, תוך שבוע השביתה התפשטה לכל אזור “ניו אינגלנד” ול-20,000 פועלי מפעלי הנעלים. הפגנות של 10,000 פועלים התקיימו במחוז “אסקסס” של “ניו אנגלנד”. ב-7 במרץ הפועלות הפגינו ונשאו שלטים שקראו “נשים אמריקאיות לא יהיו שפחות, אנחנו מעזות להילחם עבור הזכויות שלנו, כתף לכתף עם אבותינו, בני זוגנו ואחינו”.
נשיא ארה”ב אברהם לינקולן אמר לעיתונאי שהוא שמח לראות את מערכת העבודה של “ניו אינגלנד” “מנצחת, תחתיה עובדים יכולים לשבות מתי שירצו ושהם אינם מחויבים לעבודה אם אתה משלם להם או שאינך. אני רוצה מערכת המאפשרת לעובד להתפטר מתי שיחפוץ וירצה. הלוואי שזה יהיה בכל מקום”.
כעבור שנה עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית ב-1861 כל מחאות הפועלים הופסקו.
בתמונה פועלות במפעלי נעלים בניו אנגלנד, ארה”ב
אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il
