בלילה שבין ה-18 ל-19 בפברואר 1953 פונתה מעברת כפ”ס בהוראת לוי אשכול

בלילה בין ה-18 ל-19 בפברואר 1953 פונתה בחשאי ובאישון ליל מעברת כפר סבא בשל “סיבות ביטחוניות” עליהם ממלא מקום ראש הממשלה לוי אשכול דיווח לראש מועצת כפר סבא הראשון מרדכי סורקיס, בפרוטוקולים מהדיון שנחשפו נכתב כי “סיבות ביטחונית” הובילו לפינוי, וכי 40 משפחות קומוניסטיות החיות בגבול המדינה מהוות סכנה ביטחונית, כיוון שלקומוניסטים יש קשר עם הערבים מעבר לגבול בהתייחס לערים קלקיליה וג’לג’וליה הסמוכות לכפר סבא. יתרה מזאת, הקומוניסטים התחילו לשאול שאלות “למה אין עבודה? למה אין שירותי בריאות” שהרגיזו מאוד את הממשלה.

מעברת כפר סבא קמה ב 1950 ונועדה במקור לאכלס 300 משפחות אך בשיאה, בצפיפות רבה, באוהלים ובצריפונים בין 5,000 ל 6,000 מהגרים התגוררו במעברה, כשליש מתושבי כפר סבא. פרופ’ אברהם שטח שהיה ילד במעברה מספר מזיכרונותיו על פינוי המעברה: “”רעש מנועים של כוח תוקף שלרגע נשמע כמו טנקים משוריינים העלה חשש שבן רגע ימחצו את גופי הדק במיטתי הדלה”. הוא הוסיף: “יצאתי מהצריף וראיתי שיירה של משאיות צבאיות. שוטרים וחיילים שהגיעו למעברה החלו להעמיס עליהן כמה אלפי עולים חדשים מעיראק, מאיראן וממדינות צפון אפריקה. חרדה וטרור התלבשו עלי כמו בעת הפוגרום המוסלמי על ביתנו בעיראק… החיילים קיבצו תושבים מבוהלים והדפו אותם לתוך משאיות ריקות, בלי לאפשר להם לקחת עמם את חפציהם”.

על פינוייה הפתאומי של האחרונה כתב ד”ר דן גלעדי, יליד כפר סבא והיסטוריון של העיר: “הפתאומיות שבה בוצעה הפעולה מנעה מהעולים להבין את המתרחש או לארוז את חפציהם”. אין שום הצדקה מוסרית לפשוט על אוכלוסייה אזרחית בליל חורף קר, ובאישון לילה להעלות את כולם על משאיות במעטה של סודיות, ללא כל הסבר, ולהעתיק אותם מהאוהל בכפר סבא לאוהל, או לפחון, או לצריפון במעברה אחרת במקום אחר בארץ. אך לגרסת שירותי הביטחון, הפעולה נדרשה על מנת למנוע “סכנה של פעילות קומוניסטית במעברת כפר סבא הסמוכה לגבול עם ירדן”.
“כיצד קרה שאירוע כה חריג ודרמטי לא עורר הד ציבורי־תקשורתי כלשהו? לא בין מתיישבי כפר סבא עצמה ולא בתוך הציבור הישראלי הרחב?”, תוהה ד”ר גלעדי בספר. “האם נבעה השתיקה מתדמיתם הציבורית הירודה ויוקרתם החברתית הנמוכה של העולים החדשים? האם נבלע האירוע בתוך שאר האירועים שהמדינה נאבקה בהם בשנותיה הראשונות? ואולי היו אלה באמת הדאגה לשכונה השוכנת קרוב לגבול והחשש ממחאה ומחוסר שקט העלולים לעודד פגיעה ביטחונית בתושביה?”. כתב עופר אדרת בעיתון הארץ

אך בסיפור עצוב זה יש גם הבזקי אור של מוסר. הבזק אור בודד נמצא בפרוטוקול של ישיבות מועצת כפר סבא, עליו שומרת ירדנה אייזנברג, מנהלת המוזיאון לתולדות כפר סבא. הבזק האור לובש את דמותו של חבר המועצה יצחק שושני, שהתריס נגד הפינוי הפתאומי וגינה את “התגובה הבלתי הולמת של רבים מתושבי המושבה…”.

איתן קלינסקי כתב לאתר מק”י בסיפא של דבריו: “אף לא קומוניסט אחד מתושבי מעברת כפר סבא הועמד לדין על קשר עם האויב, כפי שרמזו שירותי הביטחון וראש המועצה מרדכי סורקיס. אך כדי לשבור את השפעתם של הקומוניסטים בכפר סבא החליטו שירותי הביטחון על פעולה אכזרית זו, והוכיחו בכך מידה של טירוף, העולה על זו של העמית המקארתיסטי שהשתולל באותם ימים בארה”ב. תושבי מעברת כפר סבא פוזרו במעברת קוביבה ליד רחובות, במעברה ג’ ברמלה, במעברת קדימה, בקסטינה, וחלקם הגיע למעברה עמישב ליד פתח תקוה. אני, כנער בן 17, ראיתי את אלה שהגיעו למעברה “עמי שב”.

בתמונה מעברת כפר סבא