fbpx

ב-18 בפברואר 1988 מת בתל אביב פעיל זכויות האדם והמשורר מרדכי אבי שאול

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

ב18 בפברואר 1988 מת המשורר, פעיל זכויות האדם והמתרגם מרדכי אבי שאול. נולד ב1898 בעיר סולנוק במרכז הונגריה למשפחה דתית יהודית בשם מרדכי מנדל, היגר לפלשתינה ב1921 ועסק בהוראה, פרסם שירים, מאמרי ביקורת ותרגומים בעיתון "דואר היום". ב1935 נמנה עם "מקימי הליגה למען זכויות האדם והאזרח" וכאשר שניים מהמפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית נעצרו על ידי השלטונות הבריטיים אבי שאול וחבריו יזמו עצומת מחאה שנשלחה לנציב העליון ארתור וורקופ בה דרשו את השבת הזכויות המיוחדות של האסירים הפוליטיים. בין החתומים היו: חנא רובינא, גרשון אגרון, אליעזר שטיינמן, אלכסנדר פן ואהרון מסקין. בעקבות הכרות זו, הצטרפה לאה אבי שאול (אשתו של אבי שאול) ב-1939 למפלגה הקומוניסטית והתמידה בפעילות בשורותיה ובשורות תנועת הנשים הדמוקרטיות.

הימשכותה של שביתת רעב זו עוררה עניין ציבורי, ומרדכי אבי שאול יזם פנייה של אנשי תרבות בולטים לנציב העליון הבריטי בקריאה להיענות לדרישותיהם. פנייה זו פורסמה ביומון "דבר" (29.7.1935) תחת הכותרת: "יום שלושה–עשר לשביתת הרעב". כמה מאנשי התרבות שחתמו על הפנייה החליטו להקים ארגון הומניטרי בשם האגודה להגנה על זכויות האדם, שבהמשך נקראה הליגה לזכויות האדם והאזרח. אבי שאול היה הרוח החיה בפעילות הליגה במשך עשרות שנות קיומה ועד להתפרקותה ב-1988.

הפעילות ההומניטרית למען העצורים הפכה את ביתו של אבי שאול בתל–אביב למטה פעולה, שאליו הגיעו שליחי המפלגה הקומוניסטית. בריאיון שראה אור ב"קול העם" (29.10.1949) סיפרה לאה אבי שאול, כי פעילות הסיוע לשובתי הרעב חשפה בפניהם את אישיותם של השליחים, וביניהם רות לוביץ', אליושה גוז'נסקי ויהודה סתוי: "גילינו בני אדם הראויים לכבוד ולהערצה, בני אדם שיש בהם התמדה וחכמת חיים ואופטימיזם מופלא, המוכנים להקריב את עצמם למען האידאה אשר בה האמינו. והן ידע כל אחד מהם את הצפוי לו, אם ייפול בידי המשטרה האימפריאליסטית".

בשנות המנדט הגישה הליגה סיוע הומניטרי ומשפטי לעצורים פוליטיים, שרבים מהם היו קומוניסטים, ולמשפחותיהם. היא נעזרה בפרקליטים שתרמו את זמנם להגנה על עצורים וכן בקשרים שהיו לה עם אינטלקטואלים כמו הרב מאיר יהושע מגנס ופרופ' הוגו ברמן מהאוניברסיטה העברית.

ב-1942 נמנה עם מייסדי ליגה V למען רוסיה המועצתית ובהמשך נבחר לכהונת נשיא תנועת הידידות ישראל–ברה"מ. ב-1950 נמנה עם מקימי הוועד הארצי למען השלום בישראל, והיה חבר מועצת השלום העולמית. ב-1951 הוצב אבי-שאול במקום ה-16 ברשימת מק"י לבחירות לכנסת השנייה, ולא נבחר. באותה שנה היה פעיל בתמיכה בשביתת הימאים (עוד על כך בפוסטים קודמים),. ב-1952 היה פעיל בהתנגדות למשא ומתן של ישראל עם גרמניה המערבית לגבי קבלת פיצויים על הסבל והנזק החומרי אשר נגרם ליהודים בתקופת השואה (הסכם השילומים), ולחוק האזרחות, מתוך התנגדות לדרישה מתושביה הערבים של הארץ להוכיח כי היו נתיני המנדט לפני קום המדינה.

לרגל 30 שנים למותו התפרסמה כתבה מקיפה אודותיו בעיתון זו הדרך וכך נכתב בה: ""יחסו של עם לזולתו הוא המבחן למעלתו המוסרית", תמצת אבי שאול את עמדתו בשאלה של זכויות האדם והעמים בנאומו בוועידה הארצית של שוחרי ידידות ישראל–ברה"מ (21.1.1972). הוא תרגם את תפישתו זו לפעילות רבת שנים נגד הממשל הצבאי, נגד מדיניות הנישול והאפליה, נגד פשעי הכיבוש, להגנת זכויות העובדים ולכיבוד זכויות האזרח."

בין פרסומיו, תרגום ספריו לעברית של תומאס מאן:

"לוטה בוימר": רומאן / תומאס מאן (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1954)

"הר הקסמים" / תומאס מאן (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1955)

"וידויי ההרפתקן פליכס קרול : זכרונות, חלק ראשון" / תומאס מאן (מרחביה : ספרית פועלים, 1956)

"יוסף ואחיו: טטרילוגיה" / תומאס מאן (מרחביה : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1957–1959)

"הנבחר" / תומאס מאן (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ השומר הצעיר, 1962)

תרגום שיריו של ברטלוד ברכט ותרגום המחזה "היהודי זיס

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן