ב11 בפברואר 1953 נותקו יחסי ישראל – בריה”מ לאחר שורה של פיגועים ביעדים סובייטים

ב 11 בפברואר 1953 בריה”מ ניתקה את יחסיה עם מדינת ישראל בתגובה לשורה של פיגועים שביצעו אנשי מחתרת צריפין (מלכות ישראל) ביעדים סובייטים בישראל ובחו”ל, המחתרת שנקראה תחילה “מלכות ישראל” ונודעה לאחר מכן בשם מחתרת צריפין בשל כך שרוב העצורים היו עצורים במחנה צריפין שהיה מחנה בריטי לשעבר, המחתרת הלאומנית הוקמה על ידי יוצאי לח”י ב1952 בת”א ושני מקימיה היו יעקב חרותי ושמעון בכר.

יממה לאחר הפיגוע בשגרירות בריה”מ בת”א (10 בפברואר) הודיע הציר ירשוב כי לדעתו ההתנקשות היא תוצאה של התעמולה האנטי-סובייטית שמקורה בממשלת ישראל. ב-11 בפברואר בשעת לילה הזעיק אליו שר החוץ הסובייטי אנדריי וישינסקי את ציר ישראל במוסקבה שמואל אלישיב ומסר לידיו איגרת המודיעה על ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין ברית המועצות לישראל והמכנה את התנצלותה של ממשלת ישראל כ”משחק רמייה”. השר אמר לשגריר כי הפיצוץ הוכיח שבישראל אין תנאים מינימליים לקיום נציגות דיפלומטית סובייטית. הציר נדרש לעזוב מיד את מוסקבה. ציר ישראל ואנשי הצירות עזבו את מוסקבה במקביל ליציאתם של הציר ירשוב ואנשי הצירות את תל אביב.

פסק הדין ניתן ב-28 באוגוסט 1953. בית הדין קבע כי הוכח קיומו של ארגון טרור והרשיע את הנאשמים בהנחת פצצה בצירות צ’כוסלובקיה, בהטלת פצצה במערכת השבועון “העולם הזה”, בהצתת אטליזים לא כשרים ובהצתת מכוניתו של הציר הסובייטי. בסעיף אישום עיקרי ביחס לפיצוץ שאירע בשגרירות הסובייטית (שבעקבותיו ניתקה ברית המועצות את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל), זוכו הנאשמים.

היחסים הדיפלומטיים חודשו שנית ביולי 1953, אך נותקו סופית לאחר 1967.
בתמונה: שגרירות בריה”מ בת”א לאחר הפיצוץ