מרכיבי ממשלת הימין העתידית לא פוסלים שותפות עם רע”מ

לפי הסקרים, גוש המתנגדים לנתניהו (בלי הרשימה המשותפת) ימנה 56 עד 58 מנדטים. למרות הגיוון האידיאולוגי של גוש זה, שנע מימין מתנחלי ועד שמאל חברתי הדוגל בסיום הכיבוש, נראה שאף לא אחד ממרכיביו לא יפסול את הצטרפות רע”מ לשורותיו. בדבריו – “איני בכיס של השמאל ולא בכיס של הימין” – יצר לעצמו יו”ר רע”מ, ח”כ מנסור עבאס לגיטימציה להצטרף לגוש הליכוד, אך באותה מידה גם לקואליציה רחבה הכוללת את תקווה חדשה, ישראל ביתנו, כחול לבן, העבודה, יש עתיד ומרצ.

אחד התירוצים לכניעתו של גנץ ולכניסתו לממשלת נתניהו הייתה התנגדותה המוחלטת של ישראל ביתנו להצטרף לממשלה הנתמכת בידי הרשימה המשותפת. השבוע הצהיר אותו ליברמן, כי אין לו בעיה עם עצם חברות הח”כים הערבים בקואליציה, אלא עם עמדותיה של הרשימה המשותפת, שאת ראשיה כינה לא אחת “תומכי טרור”. במקביל הצהיר עבאס לחדשות 12, כי אין לרע”מ שום כוונה לתמוך ב”מחבלים”, וכי המצע שלה הוא מצע אזרחי בלבד הדוגל בהשתתפות בחברה הישראלית.

בכך הכשירו עבאס מזה וליברמן מזה שותפות עתידית ביניהם. לא מן הנמנע כי בסופו של דבר תספק דווקא התנועה האסלאמית את האצבע ה-61 לקואליציה שתחליף את נתניהו – בהנחה, כמובן, שרע”מ תחצה את אחוז החסימה.

קואליציה כזו תתפרק בהכרח זמן קצר לאחר הבחירות. גדעון סער ומירב מיכאלי, מנסור עבאס וניצן הורוביץ לא יוכלו לשבת יחד בממשלה מתפקדת לאורך זמן. אך זה אופק שיש לחתור אליו – אחרי פתרון הסוגיה הפרסונלית של נתניהו, יוכל השיח הפוליטי בישראל לשוב לעסוק במחלוקות פוליטיות עקרוניות: ימין או שמאל, קפיטליזם או סוציאליזם, כיבוש או שלום.