עשור למותו של הרב עובדיה יוסף צוין דווקא ב-7 אוקטובר 2023. לציון העשור יצא לאקרנים הסרט ״הרב עובדיה יוסף: מלך הספרדים״ של עופר פנחסוב. הסרט מספק הזדמנות לנתח את השקפת עולמו היהודית-חרדית של הרב. בגוללו את סיפור חייו של הרב, מעלה הסרט דמות מורכבת אשר רחוקה מאוד מתפיסת החרדי-ישראלי כיום. עובדיה יוסף נולד בבגדאד שבעיראק בשנת 1920, ובגיל 4 עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה התגוררה
חברי ארגון סגל ההוראה והמחקר באוניברסיטת תל אביב הפגינו אתמול (רביעי) בעת ישיבת חבר הנאמנים בקמפוס שברמת אביב. ההפגנה של מרצי הסגל הזוטר נערכה בעקבות תוכניתה של הנהלת האוניברסיטה לפטר כ-50% מעובדי ההוראה במדעי הרוח. על כך נודע לארגון במהלך שנת הלימודים, ובעקבות הכרזת סכסוך עבודה ואיומים לפתוח בשביתה עם פתיחת סמסטר ב', האוניברסיטה הסכימה לצמצם את מספר המפוטרים לכ-14% מכלל המרצים. אך, חרף ההישג
בתקשורת הישראלית וגם בזו העולמית התומכת בישראל ובמעשיה בעזה, אנו עדים לטענה מהדהדת חוזרת ונשנית: גל אנטישמיות חדש עולה. מדובר בחשש כבד מפני תקיפות אנטישמיות כלפי יהודים –בישראל או מחוצה לה – במיוחד לאחר הטבח הנפשע שביצע החמאס ב-7 באוקטובר ועל רקע תגובתה הקשה של ישראל, אשר לא נראה שתסתיים בקרוב. אתחיל ואומר, כי מבלי האנטישמיות, לא הייתה קמה מדינת ישראל. זו עובדה שלא ניתן
אם בתחילת המאה שעברה עוד היה ברור מה המשותף המוצהר לכלל הזרמים הציוניים: פעילות להקמת בית לעם היהודי הנרדף, הרי בתהליך שהחל מיד לאחר הקמת המדינה, התרוקנה הציונות מתוכן. ישנם ימין ציוני, מרכז ציוני, שמאל ציוני. הציונות של זרם אחד היא הרחבת ההתנחלויות; הציונות של האחר היא טענת שווא בדבר קידום סוציאל-דמוקרטיה ו-שוויון. הציונות הפכה במידה רבה כלי ריק, אשר אנשים, תנועות, מפלגות או ארגונים
