שמי ענבל חרמוני. אני עובדת סוציאלית ויו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים בישראל. זו שעה של הכרעה באשר לדמותה של מדינת ישראל ובאשר לחיי החטופים, החיילים ורבבות עזתים חפים מפשע. בשעה כזו מחובתי, מחובתנו, לעשות שימוש בכל דרך שאינה אלימה על מנת לעצור את הסיוט בו אנו נמצאים בשנתיים האחרונות. מחר, 17 באוגוסט, יתקיים יום השבתה אזרחי, שכולל מחאות בכל הארץ לאורך כל היום והלילה. אני
אנחנו מציינים 442 ימים לטבח הנורא, טבח נתניהו, אשר לא יימחק לעד מספר דברי הימים של מדינת ישראל. אני עומדת פה מולכם כאזרחית, כעובדת סוציאלית וכאשת איגוד מקצועי ואני בושה ונכלמת. אני מבקשת סליחה מ-98 חטופים וחטופות שרק חלקם בחיים אני מבקשת סליחה כי לא הצלחנו כחברה לעמוד בערך שחייב להיות הראשון, שחייב להיות הבסיס לאומה חפצת חיים: להחזיר את האנשים שלנו הביתה. דאגה לאחר
זה השבוע ה-26 למחאה ואנחנו ממשיכים בכל הכוח בכל הארץ. אפתח בסיפור קטן על אילנה, אבי ושלושת ילדיהם. אבי – נכה מוכר בביטוח הלאומי, ואילנה – עובדת כסייעת בפעוטון. יחד עם 6,000 משפחות נוספות, נתבשרה המשפחה כי מעתה לא יהיו זכאים לעזרה שקיבלו מהמיזם לביטחון תזונתי של משרד הרווחה. מדובר ב-22 מיליון שקל שנדרשים כדי שאילנה, אבי וילדיהם ושאר 5,999 המשפחות לא יגיעו לרעב. ממשלת
