התלבטתי רבות כיצד לכתוב על הספר "משחקי שלום" מאת אסי בורק ולורה פרקר, שנמסר לי ממערכת "זו הדרך" לסקירה. תחילה ניסיתי לכתוב ביקורות קטנות ומפוזרות, אחת על כל משחק שאת סיפורו מגולל הספר, אך במהרה הבנתי שמבנה זה אינו משרת את מטרת הביקורת. המסר של הספר מתגבש בהדרגה ככל שהקורא מתקדם, ולכן נדרשת התייחסות רחבה ומעמיקה יותר וספציפית פחות. אני מעריך, הן כשחקן והן כקורא,
המפלגה הקומוניסטית הגרמנית (DKP) קיבלה באחרונה הודעה מטעם גורם ממלכתי לפיה לא תוכל לרוץ בבחירות לפרלמנט, הבונדסטג, שיתקיימו בספטמבר הקרוב. העילה הרשמית לפסילה היא שהמפלגה לא הגישה את דוחותיה הכספיים בזמן, אולם מנהיגי המפלגה ותומכיה חוששים כי המהלך נועד לשלול את מעמדה החוקי. יו״ר המפלגה פטריק קבלה הגיב לפסילה והבהיר כי מדובר בניסיון להוציאה אל מחוץ לחוק. קבלה מתח קו ישיר בין צמצום חופש הפעולה
סערה פקדה השבוע את מפלגת השמאל הגרמנית "די לינקה" על רקע שינוי בעמדתה המוצהרת של המפלגה ביחס לקובה. כיוון שהמפלגה היא חזית שמאל רחבה הכוללת סיעות רבות, היא גם גורם מאחד של חלק חשוב בשמאל הגרמני וגם זירה מרכזית, בה מתנהלים ויכוחים בין הזרמים שונים לגבי עמדותיו. לאורך השנים הייתה עמדת המפלגה בנוגע לקובה סלע מחלוקת מרכזי בין מחנות אלה. פעם אחר פעם ניסו גורמים
חיילים ניסו היום (שישי) למנוע אירוע נטיעות עצים ישראלי-פלסטיני בכפר בורין שבשטחים הכבושים. כ-150 פעילים, ובהם חברי חד"ש ומק"י, נסעו בשעות הבוקר מתל-אביב, ירושלים וראש העין לכפר שבנפת שכם בהזמנת רבנים לזכויות אדם. הם התכוונו לטעת עצים באדמתו של החקלאי בשאר עיד, היכן שהושחתו עצים בידי מתנחלים. אחד מפעילי חד"ש מסר "ניסו למנוע מאותנו להגיע לשטח, השתמשו בצו אלוף שהוצא במקום האחר וטענו שמדובר 'בשטח
כמדי שנה, ב-15 בינואר התאספו בברלין נציגים מכל המפלגות והארגונים הקומוניסטיים הגרמניים כדי לציין יחד את יום השנה לרצח רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט ב-1919. את השניים רצחו ביריוני ה"פרייקור" – מיליציה פשיסטית שפעלה בשירות ממשלת ויימאר כדי לדכא את המהפכנים הקומוניסטים. בשנים האחרונות עברה הצעדה בשלום וללא עימותים, אך השנה בחרה המשטרה להתנכל לצעדה השלווה ולתקוף את המפגינים. כתירוץ להתנכלות זו טענה המשטרה שתנועת "הנוער
למחאה הדורשת את הדחתו של נתניהו ישנו הפוטנציאל להיזכר למשך דורות כדוגמא ומופת להתנגדות אזרחית ולמאבק לא-אלים. ההפגנות החלו במתכונת של פעמיים בשבוע ואף יותר, אך לאחר מכן התנקזו בעיקרן למוצאי שבת. הן מאופיינות בנוכחות בלתי מתפשרת במרחב הציבורי; נוכחות רועשת ובלתי נוחה, במובן הטוב ביותר של מילים אלה. לא במקרה הספינים הראשונים, דרכם ניסו הממסד ופעילי הימין לחבל במחאה, נגעו בצעדות וברעש: הפגנה היא
