מכון ון ליר בירושלים פרסם באחרונה את מדד המגדר של "שוות – לקידום נשים בזירה הציבורית". זו השנה ה-11 בה מתפרסם המדד שהוא כלי מדידה רב עוצמה הבוחן שינויים לאורך זמן במצבם של נשים ושל גברים בישראל. המדד מציג תמונה מפורטת של אי-השוויון בתחומי חיים שונים – עבודה, השכלה, עוני, עוצמה פוליטית וכלכלית, תרבות וספורט, אלימות, חלוקת זמן, בריאות – ומדי שנה נוספים לו תחומים
בעת מלחמה, חשוב להתייחס לאוכלוסיית הנשים שנפגעה מדחיית גיל הפרישה, מעבר לפיצוי שנקבע בחוק. נשים רבות פוטרו. מירי אנדבלד-סבג, חוקרת במרכז אדוה, כתבה בנייר עמדה שפורסם השבוע: למרות שמלחמה היא אירוע חולף, השלכות הפיטורים בעקבותיה ישפיעו במשך שנים על הנשים הקרובות לגיל הפרישה. במסגרת חוק ההסדרים 2022-2021, הועלה גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-65 בתהליך הדרגתי שיימשך 11 שנים עד להשלמתו: ארבעה חודשים בכל שנה בין
בסינמטק ירושלים נערכה לאחרונה השקת הספר "שמלה, סימלה – שיבה לאנטיאה: מהפכה פמיניסטית באמנות הישראלית" בהוצאת הגלריה "אגריפס 12" הירושלמית, ובעריכתן של נעמי טנהאוזר וריטה מנדס-פלוס. החזון העומד מאחורי גלריית אגריפס 12 הוא לדברי העורכות – "השילוב בין אמניות, אוצרות וחוקרות הרואות במחקר בימה למתן תוקף לפעילותן וליצירתן של נשים. זאת כחלק ממהלך פמיניסטי רחב היקף השואף לייצר שיח ציבורי חלופי לשיח החברתי הפטריארכלי והדכאני.
באיראן התקיימו הפגנות המוניות במחאה על הרג הצעירה הכורדית מהסא אמיני, בת 22, בידי "משמרות הצניעות". אנשי המיליציה הרגו את אמיני, לטענתם, לאחר שחשפה את שערה ובכך פגעה בחוקי האסלאם. בתגובה, ערכו אזרחים תהלוכות מחאה רבות משתתפים בכמה ערים ברחבי איראן. על פי דיווחים המשטרה ירתה רימוני גז מדמיע במטרה לפזר הפגנה בעיר סנאנדג' שבמערב הכורדי, שם התאספו אלפים כדי להוקיע את הריגת אמיני. בסרטונים מהפגנה
במהלך השנתיים האחרונות הורחב השימוש המשטרתי באמצעי תיעוד בהפגנות. השוטרים אינם בוחלים באמצעים ומשתמשים במצלמות נסתרות, ברחפנים ובשוטרים סמויים כדי לתעד את פניהם של מפגינים ובכך להטיל עליהם אימה. פעולת הצילום מבוצעת קרוב לפנים גם במקרים בהם ההפגנה חוקית ומתנהלת כסדרה. המשטרה הסדירה בעבר את השימוש באמצעי תיעוד בהפגנות בפקודת המטה הארצי מתוך הבנה כי פעולות אלה מפרות את זכויות הפרט. אלא שהפקודה בוטלה בספטמבר
