ב1 לפברואר 1952 האיחוד הכללי של עובדי תוניסיה פתח בשביתה כללית למען עצמאות תוניסיה

ב-1 בפברואר 1952 האיחוד הכללי של העובדים פתח בשביתה כללית למען עצמאות תוניסיה מהכיבוש הצרפתי. עם השביתה הכללית פורצות מחאות שיימשכו במהלך כל השנה ברחבי המדינה הצפון-אפריקאית. השביתה הכללית פרצה בעקבות מעצרם של מנהיג המאבק לעצמאות, חביב בורגיבה, מזכ”ל המפלגה הקומוניסטית של תוניסיה, מוריס ניזאר (עו”ד יהודי שפעל נגד הכיבוש הנאצי בצפון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה) ועוד כ-20 פעילים למען העצמאות מולדתם ובהם מנהיגים קומוניסטים נוספים.

במקביל לשביתה הכללית ולמחאות הרבות, קבוצת פעילים ובהם קומוניסטים, פתחו בלוחמת גרילה נגד הצבא הקולוניאלי הצרפתי שתימשך עד 1954.
המאבק המזוין נפסק עם הכרזת ראש ממשלת צרפת הסוציאליסטי, פייר מנדס פראנס, ביולי 1954 כי לתוניסיה תינתן עצמאות.

ביוני 1955 הסכימו הצדדים על עצמאותה של תוניסיה, לה תינתן “חסות צרפתית בענייני ביטחון ומדיניות החוץ” – כפי שנכתב בהסכם. ב-20 במארס 1956 הוכרז על עצמאות תוניסיה שהפכה למונרכיה חוקתית בראשות הביי אל אמין שהפך למלך וראש ממשלתו בורגיבה. כעבור שנה הכריז בורגיבה על ביטול המלוכה והקמת הרפובליקה. בורגיבה יהיה בהמשך נשיא המדינה במשך 31 שנה