לזכרו של פרופ' אבי שגיא, הוגה דעות ואיש המצפון

פרופסור אבי שגיא, מחשובי הפילוסופים, ההוגים וחוקרי המחשבה היהודית בישראל, הלך לעולמו ביום חמישי שעבר בגיל 72. הספידו אותו כאקדמאי וכהוגה פורה ומשמעותי, אבל חשוב לציין את השקפותיו על הצבא והמצפון. כשהתוודעתי אליו לראשונה, הוא צורף לוועדת המצפון בעקבות המלצת בג"ץ להוסיף לוועדות המצפון "נציג ציבור", אזרח. ביררנו אז במי מדובר, ושמענו שמדובר בפרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת בר אילן, חובש כיפה וממנסחי "מסמך רוח צה"ל".

בתנועת הסירוב למלחמה ולכיבוש, זה לא היה תיאור מחמיא במיוחד. בעינינו, רוח צה"ל התבטאה יותר מכל במשימתו המרכזית בימי חיינו: השליטה במיליוני פלסטינים חסרי זכויות – כתם ששום מסמך אתי מלחצִי לא יוכל להלבין. גישתו של שגיא ביקשה לערוך הבחנה חדה בין סרבנות מצפונית לסרבנות פוליטית. הדבר התבטא לא רק בהבחנה בין סרבני כיבוש לבין כלל הסרבנים, אלא גם בהבחנות שנגעו למוטיבציה של אותם סרבנים לשנות את המצב הקיים, מוטיבציה שבעיניו הצביעה על אופי פוליטי בעייתי.

שגיא ביסס את תפיסת המצפון שלו לא מעט על הפילוסוף שקראתי במשך שנים גם אני, מרטין היידגר. היידגר תיאר את קריאת המצפון כנטולת תוכן ספציפי. זוהי תחושה חזקה שאומרת לאדם שהדבר שהוא עושה אינו נכון, אינו ראוי, אינו אמת. מול עולם שלם של מוסכמות, קול המצפון הוא קריאה שלא ניתן לזייף או להעתיק. היא עולה מתוך ישותו של האדם אל מול המעשה הבזוי והשפל שהוא נדרש לעשות. אפשר להיענות לה ואפשר להתעלם ממנה, אבל אי אפשר לשנות אותה או לבצע בה מניפולציה. זו הייתה גם תפיסתו של שגיא בוועדה. הוא ביקש לשמוע את קריאת המצפון העולה מעומק ישותו של סרבן המצפון, המזדעק בפנימיותו מול המעשים שהוא נדרש לעשות, הרבה לפני כל ניתוח פוליטי קונקרטי.

בשנת 2016 קמה רשת "מסרבות", ויחד עם חברתי, עו"ד גבי לסקי, קיבלנו מפרופסור שגיא חוות דעת שתמכה בסרבנית שייצגנו, עמרי ברנס, כמי שאמורה הייתה להשתחרר באמצעות ועדת המצפון. בעקבות חוות הדעת הזו החל קשר ממושך ביני לבין פרופ’ שגיא. בכל פעם שוועדת המצפון הרימה קשיים, למשל, מסרבת לאפשר לסרבן להופיע בפניה משום שהוא חייל, או משום שהוא דתי, או, בתקופה מסוימת, מסרבת להעביר לנו את פרוטוקול הדיון בוועדה או את נימוקי הדחייה של בקשה – הייתי פונה אליו, והוא היה דופק על שולחנות עד שהצבא היה נזכר בחובותיו.

לפני כשנתיים הגעתי לוועדת המצפון עם שני אחים מקהילת נטורי קרתא. הם הסבירו שלפי פרשנותם ליהודים אסור לשתף פעולה עם כל צבא, מדינה או מלחמה, אלא עליהם לחיות בגלות, בכל מקום שבו יהיו, ללא כוח וללא אלימות, עד בוא המשיח – ואז ממילא "וגר זאב עם כבש". בלשכת הגיוס סירבו להפנות את האחים היימליך לוועדת המצפון. פניתי לשגיא, שכרגיל נכנס למאבק. הוא פתח בשורת שיחות עם מפקד מיטב (יחידת המיון והשיבוץ של צה"ל) שבהן קבל על כך שלא ניתנה להם אפילו הזדמנות להוכיח שעמדתם היא פציפיזם דתי לכל דבר ועניין.

הוא ביקש ממני חומרים ותצהירים, וביקש שאמתין לתהליך פנימי בתוך מיטב. הוא הסביר לי שיש להם קושי להתמודד עם סוג הטענות והעולם ההלכתי שממנו הן באות. הוא אמר שיהיה עליו להכשיר ועדה במיוחד עבורם, ואולי לא רק עבורם: אולי זו תהיה ועדת מצפון לחרדים. בנטורי קרתא התלהבו מאוד מהרעיון של ועדת מצפון עבורם, אבל בצה"ל הרעיון החל להתגבש – ונגנז במהרה. נאמר לשגיא שמפקד מיטב חושש לקחת על עצמו את האחריות לכך, ומעדיף שבג"ץ יכפה זאת עליו מכוח חופש המצפון. לשגיא לא היה ספק שכך יקרה אם נעתור.

עתרתי לבג"ץ בשם האחים היימליך, בהסתמך על חוות דעת מפורטת של פרופ' שגיא, שהיה אחראי על הכשרת ועדת המצפון והעיד כי עניינם מתאים להתברר בפניה. הדיון בבג"ץ נדחה שוב ושוב, ולרוע המזל נקבע בדיוק לחודש שלאחר ההחלטה על ביטול חוק הגיוס הקודם. בתזמון הבעייתי שבו בג"ץ בדיוק הורה על גיוס חרדים, הדיון העקרוני בזכותם לעמוד בפני ועדת המצפון, בדיוק כמו חילונים, היה קשה לעיכול. שופטי בג"ץ פסקו שהמצפון של חרדים הוא קיבוצי וקהילתי באופיו, ולכן אינו מתאים להתברר בידי ועדת המצפון. בקשה לדיון נוסף הביאה לאותה התוצאה. לא משום שהאחים היימליך עצמם אינם פציפיסטים, אלא משום שלגישת בית המשפט אין לבחון את אמונתם בוועדה כלל, שכן מצפונם הוא קהילתי ולא אישי.

שגיא זעם יחד איתי על הסוגיה ופרסם עליה מאמר אקדמי נחרץ, אחד האחרונים שכתב. באוקטובר האחרון, זמן קצר לפני ההכרזה על הפסקת האש, כתב לי שהוא התפטר מוועדת המצפון. מיהרתי להתקשר אליו, בהתרגשות וגם באימה. מי יעזור עכשיו לסרבני המצפון להתמודד עם כשלי המערכת? למה?. "איך שהתנהלנו במלחמה הזו, איבדנו את הזכות המוסרית לשפוט את מצפונם של סרבנים", ענה לי.

אחרי שנים רבות של התייעצויות רצופות, קריאת המצפון של אבי שגיא גברה ואסרה עליו להוסיף ולשרת בוועדת המצפון של צה"ל. מלחמת ההשמדה האכזרית, פשעי המלחמה, האדישות לחיי החטופים והמציאות הפוליטית של השנים האחרונות הביאו אותו למסקנה שאדם מצפוני אינו יכול עוד לקחת בהם חלק. הוא עבר מסלול מעגלי שלם: ממנסחי רוח צה"ל אל הזדהות עם הסרבנים. המצפון השלים מהפך מלא.

המאמר האחרון של פרופ' אבי שגיא: "שעת המבחן שלנו: האם נבחר בברית האנושית?":

https://heb.hartman.org.il/test-hour/