דוח של ארגוני שלום וזכויות אדם: 59 שנה לכיבוש הגדה, עזה וירושלים המזרחית

דוח "הפלטפורמה" הרביעי, הסוקר את השנה ה-59 לכיבוש הישראלי של הגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים המזרחית, פורסם השבוע בידי 21 ארגוני זכויות אדם ישראליים. הדו"ח המקיף, 56 עמודים, הוא פרי שיתוף פעולה בין ארגונים המתעדים וחוקרים את המציאות בשטחים הכבושים ובישראל. "המידע המובא בדוח זה קשה לקריאה, אך עלינו, כאזרחי ישראל, מוטלת החובה להביא לידיעת הציבור הרחב את המצב לאשורו. אנו מקוות ומקווים שהדוח הזה ישמש כלי להגברת השיח והדרישה לשינוי, גם על רקע הבחירות המתקרבות", נכתב בדוח.

הארגונים השותפים בהכנת הדוח הם: במקום – תכנון לזכויות אדם; בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות אדם בשטחים; גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע; האגודה לזכויות האזרח בישראל; הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל; הורים נגד מעצרי ילדים; המוקד להגנת הפרט; הקרן למגיני זכויות אדם; זזים; חקל – ברית להגנה על זכויות אדם; יש דין; לוחמים לשלום; מחסום ;watch עיר עמים; עמק שווה; עקבות – המכון לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני; קול רבני לזכויות אדם; רופאים לזכויות אדם – ישראל; שוברים שתיקה; שלום עכשיו; תורת צדק. להלן חלקים מפרק המבוא של הדו"ח, בו מפורטים ממצאיו המרכזיים.

כאשר הכיבוש מתקרב לשנתו ה-60, מסכם הדוח שנה קשה ואלימה, שבה המשיכה ממשלת ישראל לקדם במרץ מדיניות גירוש וסיפוח, תוך פגיעה שיטתית בזכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית בעזה, בגדה המערבית ובירושלים המזרחית, ותוך הפרת מחויבויות ישראל על פי הדין הבינלאומי. במקביל נמשכת נסיגה שיטתית מעקרונות שלטון החוק ופגיעה במרחב הדמוקרטי בישראל.

עזה והגדה: הפרת דיני המלחמה

באוקטובר 2025 נכנס לתוקפו ההסכם להפסקת הלחימה ברצועת עזה. הלחימה בעזה נוהלה במשך שנתיים תוך הפרת דיני המלחמה, עד כדי ביצוע פשעי מלחמה ואף פשעים נגד האנושות. למרות ובניגוד להסכם, ממשיכה ישראל לתקוף ריכוזי אוכלוסייה, תוך הרג מאות ופציעת אלפי תושבים, ולבצע הרס שיטתי של מבנים ותשתיות בשטח הרצועה המצוי בידיה. מגבלות קשות שמטילה ישראל על הכנסת סיוע ומוצרים, לצד ריכוז האוכלוסייה בשטח הקטן ממחצית הרצועה, מתחזקות משבר הומניטרי כרוני. כשני מיליון התושבות והתושבים ברצועת עזה חיים בצפיפות קשה, במחסור חמור, בפחד ובחוסר ודאות. כ-18,500 חולים ופצועים ממתינים לפינוי רפואי, המתאפשר במשורה. בצל המלחמה האזורית עם איראן נראה כי עזה נשכחה, ולא ניכרת התקדמות לעבר שיקומה.

במקביל, המשיכה ממשלת ישראל לקדם במרץ את המדיניות לסיפוח הגדה המערבית, בניגוד לדין הבינלאומי ותוך פגיעה חמורה ושיטתית בזכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית. אלימות מתנחלים חסרת תקדים, הנתמכת בידי גורמי מדינה באופן בולט וישיר מבעבר, משליטה טרור ופחד, מובילה לגירוש עשרות קהילות מאדמותיהן, ובכך תורמת את חלקה למימוש החזון להשתלטות קבע על הגדה. המדינה אף אוסרת במקרים רבים על נוכחות פעילי זכויות אדם, ובכך מונעת תיעוד הפרות וסיוע בלתי אלים לקהילות. במקביל, מוגבלת גישת האוכלוסייה הפלסטינית לאזורים נרחבים בגדה, ומגבלות תנועה קשות מוטלות על 3.4 מיליון תושביה הפלסטינים. בתחומי הרשות הפלסטינית שורר משבר כלכלי, ההולך ומחמיר בשל מדיניות ישראלית מכוונת.

ירושלים המזרחית וזכויות כלואים

ממשלת ישראל ועיריית ירושלים מקדמות מהלכים להשתלטות יהודית על המרחב בהיקפים שלא נראו מאז 1967, ומעמידות קהילות פלסטיניות שלמות בפני סכנת עקירה כפויה, תוך שימוש במגוון צעדים משפטיים ובירוקרטיים, ניכוס קרקעות למדינה, תפיסת בתים והעברתם לעמותות מתנחלים ותכנון לבנייה נרחבת לציבור היהודי בלבד. בו בזמן פועלות הממשלה והעירייה תוך הפליה שיטתית של מאות אלפי התושבות והתושבים הפלסטינים בגישה לשירותים ובתשתיות, וכן הקפאה כמעט מוחלטת של תכנון ובנייה עבורם, הריסת בתים השייכים להם והטלת מגבלות תנועה קשות על קהילות הכלואות מעבר לקו התפר.

מעל ל-9,000 כלואים פלסטינים ביטחוניים, לרבות אסירים, עצורים, עצורים מינהליים ועצורים מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, ובכללם ילדים, עדיין מוחזקים במתקני כליאה ישראליים בתנאי כליאה בלתי אנושיים. הם סובלים מאלימות, צפיפות, הרעבה והזנחה, לרבות מניעת טיפול רפואי.

הכיבוש משחית

בצד מדיניות הכיבוש הדורסנית מקודמת בישראל עצמה מדיניות להחלשת מנגנוני הפרדת הרשויות ומערכות המשפט ואכיפת החוק, ולפגיעה בתקשורת החופשית ובחברה האזרחית. קידום חקיקה להחלת עונש מוות, אכיפה בררנית, ניסיונות להגביל פעילות של ארגונים ופעילי זכויות אדם ישראליים ופגיעה בחופש הביטוי והמחאה – משחיתים עקרונות דמוקרטיים, ושוחקים גם את מרחב ההתנגדות האזרחית לכיבוש.

פשעי הכיבוש ועוולותיו, רובם ככולם, אינם נחקרים כראוי, ומעשי אלימות קשים מבוצעים ללא מורא בהיעדר אכיפה נגד מבצעיהם – אזרחים או אנשי כוחות הביטחון. בהיעדר תגובה מערכתית נחרצת, מוסיפים הכיבוש והאלימות הממסדית והאזרחית הנלוות אליו להסלים, להחריף את מצוקת הציבור הפלסטיני ולהשחית את החברה הישראלית. חוק עונש המוות, שאושר בכנסת בקול תרועה רמה, מייצג היטב הלך רוח אלים ונקמני וזלזול מופגן בערך חיי אדם.

בעוד השיח הציבורי והפוליטי בישראל מקצין, שאלת הכיבוש נעדרת משיח הבחירות המתקרבות. זאת על אף השפעתו המכרעת על החברה הישראלית, ולמרות שחייהם וזכויותיהם של פלסטינים שאינם בעלי זכות הצבעה תלויים בתוצאותיהן. על מנת להתחיל תהליך תיקון, הממשלה הבאה תצטרך להתמודד עם הפרות זכויות האדם שמחוללת ישראל כנושא מרכזי.

לקריאת הדו"ח המלא:  www.occupationreport.org