כנס מיוחד של האגודה הסוציולוגית הישראלית: השבר – השמדה, זוועות וחברה

בכותרת "מלחמה, זוועות, חברה: סוציולוגיה של השבר" נערך ביום ראשון האחרון באוניברסיטת בן-גוריון כנס מיוחד של האגודה הסוציולוגית הישראלית. בכנס הוצגו עבודותיהם של יותר מ-70 חוקרות וחוקרים, יהודים וערבים, ובמרכזן השלכות מלחמת הנצח על החברות הישראלית והפלסטינית.

בדיונים הרבים, שהחלו בשעות הבוקר והסתיימו לעת ערב, דנו המשתתפים בנושאים: דמוקרטיה על הגבול – סוציולוגיה פוליטית של המלחמה; סוציולוגיה של הרס: מנגנונים והצדקה; המוזות והתותחים; שאגת הלביאות: חוקרות מגיבות לשאגת אריות; מקום, בית, משפחה ומלחמה. כן נערכו מושבים שהוקדשו לנושאים: מדע, טכנולוגיה ותעשיית נשק; מגדר ומשפחה; נכי מלחמה; יהודים וערבים במוסדות חינוך; כלכלה פוליטית של הסכסוך; אקטיביזם פוליטי בימי מלחמה; אנשים עם מוגבלות בצל המלחמה; עירוניות בימי מלחמה; פליטות ושיקום. מליאת הסיכום הוקדשה לשאלה הסוציולוגיה והמלחמה. 

הפרטת הסיוע לרעבים והפיכתו לנשק

נשיאת האגודה הסוציולוגית, פרופ' אורלי בנימין, שמזה שנים חוקרת את הפרטתם של שירותים ממלכתיים באמצעות חברות קבלן והפגיעה בעובדות ובעובדים בעקבותיה, הציגה מחקר על אודות פועלה של ה"קרן ההומניטרית לעזה" (GHF) שהקימו ארה"ב וישראל בעיצומה של מלחמת ההשמדה ברצועה כדי לנטרל את ארגוני הסיוע הבינלאומיים ובראשם אונר"א.

במאי 2025 החלה הקרן להפעיל ארבע נקודות סיוע במזון – במקום 400 תחנות הסיוע של אונר"א וארגונים נוספים. נקודות הסיוע של הקרן הפכו מלכודות מוות עבור רעבי הרצועה ובימי פעילותן נהרגו בקרבתן 758 פלסטינים. זאת, מירי של חיילי הכיבוש ושל שכירי חרב שפעלו "על מנת לאבטח" את חלוקת המזון. לדבריה, הסיוע לרעבים היה כלי שליטה להשגת יעדים פוליטיים, צבאיים וכלכליים – בדומה לסכסוכי דמים ברחבי העולם במה שמוגדר במחקר "הפיכת הסיוע לנשק".

בנימין תיארה את המנגנון שהקימה הקרן בעזרת חברת יעוץ פרטית לצבא ארה"ב שפעלה בעת כיבוש עיראק. "בפרויקט של חברת הייעוץ אין ולו מילה אחת העוסקת בסיוע במזון, אלא רק על אבטחת נקודות החלוקה", הסבירה. כמו כן חשפה את תפקידו בקרן של משקיע הון סיכון האמריקאי מייקל אייזנברג, ממקורבי ראש הממשלה בנימין נתניהו ומאדריכלי "ניהול רצועת עזה" על פי גרסת ממשל ארה"ב, המעוניין להשקיע בהקמת "ריביירת עזה" אליבא דטראמפ.

ד"ר מאיה רוזנפלד, החוקרת את החברה הפלסטינית, הציגה מחקר בדבר המאמצים הרבים שמזה שנים משקיעה ישראל כדי להחליש ואף לחסל את סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים במזרח הקרוב (אונר"א). זו הוקמה ב-1949 כדי לספק סיוע הומניטרי, חינוך, שירותי בריאות ורווחה לפליטי הנכבה הפלסטינים. מאמצי החיסול נעשו במסגרת מלחמת ההשמדה שמנהלת ישראל ברצועת עזה  "הכוללת הרג המוני, הרעבה והרס שיטתי".

אונר"א הייתה במהלך המלחמה בעזה ספקית הסיוע המרכזית לאוכלוסייה, ולכן, "הפכה יעד לפגיעות בלתי פוסקת של הצבא, סבלה מ-963 התקפות על מתקניה, 391 מעובדיה נהרגו ו-312 מ-320 מתקניה נפגעו או נהרסו כליל", הדגישה.

דומיסייד ברצועת עזה ובדרום לבנון

ד"ר אריאל הנדל הציג בכנס מחקר משותף עם מורי רם על אודות "הזכות להרוס – זהות, אלימות ודומיסייד מעזה עד לבנון". בהרצאתו התייחס הנדל בהרחבה למושג "דומיסייד" שפירושו – הרס מכוון, שיטתי ונרחב של בתי מגורים, שכונות, כפרים, ערים וסביבות מחיה אזרחיות – ברצועת עזה, בגדה המערבית ובלבנון. המונח מורכב מהמילה הלטינית "דוֹמוּס"- בית מגורים, והסיומת "סייד" – להשמיד.

על פי המחקר שהציג הנדל, הדומיסייד שמבצעת כעת ישראל החל עוד בנכבה בשנים 1948 ו-1949. במהלכן הרסו 50 אלף בתים בבעלות פלסטינית. אבל במלחמה שטרם נסתיימה חל מפנה, וכ-460 אלף יחידות דיור נפגעו או נהרסו בעזה, במחנות פליטים בגדה ובדרום לבנון. "גם כוחות השוק החלו להרוס בתים. ברצועת עזה למשל הורסים קבלנים בשירות הצבא בצורה מתוכננת בית אחר בית, שכונה אחר שכונה ועיר אחר עיר. חיילים אף מעידים שכל תפקידם הוא 'לאבטח את הרס הבתים'".

עוד עמד הנדל על השינוי באתוס הציוני: "פעם נהוג היה לומר 'בניתי בית בארץ ישראל', עכשיו זה שונה ל'הרסתי בית בארץ ישראל'. כעת זו גאווה להרוס בית". זה נכון לא רק במקרה המוכר של הרב אברהם זרביב, דיין בבית הדין הרבני, שבמהלך שירותו במילואים כמפעיל דחפור די-9 הרס בתים רבים ברצועה, ושבעקבות פעילותו נולד המושג "לזרבב את עזה" שפירושו – להרוס באופן שיטתי בתים של פלסטינים.  כהוקרה לפעילותו נבחר זרביב להשיא משואה בטקס יום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל. "לגיטימציית ההרס אף הגיעה לשדרן חדשות 12 דני קושמרו ש'קיבל את הכבוד' להרוס במו ידיו בית בלבנון".

ד"ר אורי שוורץ הציג תוצאות של מחקר שבדק את השימוש בבינה מלאכותית במהלך המלחמה, צעד שאיפשר הרג והרס סיטונאיים. במילים אחרות – "תיעוש ההשמדה". במושב של הכנס התייחס ד"ר אפרים דוידי לנושא "הכלכלה הפוליטית של ספרטה פלוס המלחמה נגד איראן". הוא התרכז בגידול המהיר בהוצאות המלחמה והכיבוש על חשבון ההוצאות האזרחיות בתקציב המדינה לשנת 2026 העלול "להוביל בטווח הקרוב או הבינוני למשבר חסר תקדים". 

ד"ר אסף בונדי עסק בתמורות בשכר העובדים. ממחקר משותף שערך עם אסף יקיר מאוניברסיטת פדובה עולה כי במהלך המלחמה נפגעו הכנסות העובדים ורווחתם בעקבות קיצוצים בתקציב המדינה, העלאת המע"מ, הקפאת מדרגות המס וקיצוצי השכר שנעשו בהסכמת ההסתדרות במגזר הציבורי. לעומת זאת, מאות אלפי מילואימניקים שכירים שהשתתפו במלחמה קיבלו מהמדינה הטבות רבות המפצות ולו חלקית על הפגיעה בשכר.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/139073