מלחמה אחת, ושנייה ושלישית – ולתמיד

המזרח התיכון הוא ציר מרכזי של הכלכלה העולמית: מקור אנרגיה עיקרי, נתיב תעבורה מרכזי, מקור חומרי-גלם, מרכז פיננסי ויבואן גדול של עובדים, מוצרים ושירותים. זה השבוע הרביעי שבמזה"ת משתוללת מלחמה אזורית אכזרית ומסלימה בעצימותה. המלחמה כבר משתקת חלקית את הכלכלה והחיים ברוב מדינות האזור. כל יום שהמלחמה נמשכת היא זורעת הרס וחורבן רחב יותר ופורמת עוד ועוד את רקמת מערכות החיים והיחסים שנוצרו ונבנו היסטורית בין קהילות בתוך מדינות האזור, בין מדינות באזור ובין מדינות וגושי מדינות בחלקי עולם אחרים.

המשך המלחמה האזורית מאיים במשבר כלכלי עולמי ותוצאותיה פוגעות במחירי תשומות עיקריות ובשרשרות הייצור בכל העולם. השלכות המלחמה ישנו משמעותית את ארכיטקטורת העולם, את היררכיית יחסי הכוח בו ואת מערכת היחסים באזור, וכתוצאה מכך גם באזורים אחרים בעולם. המזה"ת שהכרנו עומד להשתנות מאוד.

ההפצצה האווירית האמריקאית-ישראלית מתרחבת ופוגעת יותר ויותר לא רק במשטר האייתולות אלא גם בנכסים אזרחיים: בתשתיות בסיסיות, במוסדות חינוך וכלכלה. בהפצצות נהרגו כבר כאלפיים אזרחים, נשים וילדים רבים. הניסיון הנואל להכריע את איראן מהאוויר הוא, בהכרח, עתיר "הרס אגבי". רוב הישראלים רואים בביצועי חיל האוויר מקור גאווה לאומית, אך בעולם רואים בהם תאוות הרס ויצירת סבל מיותר ופשעי מלחמה. ההפצצות וההרס בעזה, בלבנון ובאיראן מתלכדים כיום לתדמית שלילית לא-אנושית של ישראל (ראו השינוי בעמדת גרמניה לאי-התערבות למען ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג).

המשטר האיראני צובר לגיטימציה

בתוך איראן ההרס לא רק שאינו מחליש את המשטר החומייניסטי אלא להיפך: הוא משיב לו חלק מהלגיטימציה העממית האנטי-אימפריאליסטית שאיבד. השלטון באיראן הגיב על הסיכולים הממוקדים וההפצצות בחילוף ובשיקום הנהגה, בביזור השלטון, בחיזוק אחיזת משמרות המהפכה והבסיג' בממשלה ובארגוני החברה האזרחית, בהגבלת הרשתות החברתיות ובהגבלות תנועה.

כלפי חוץ פתחה איראן בהתקפת טילים שיטתית ומתישה כלפי ישראל וכלפי מדינות המפרץ שיש בהן בסיסים ותשתיות אמריקאיים. גם חיזבאללה בלבנון חידש ירי טילים יומיומי לעבר ישראל ובכך פתח שוב את החזית הצפונית והעצים משבר פנימי פוליטי וכלכלי בלבנון. ישראל הגיבה בהעברת הלחימה לשטח דרום לבנון, והיא גורמת הרס מתרחב של תשתיות מדינה והברחת האוכלוסייה מהדרום ומביירות. תחת לחץ צבאי, מנהלת ישראל מו"מ עם ממשלת לבנון לחיסול החיזבאללה ככוח צבאי אוטונומי.

התקפות הטילים האיראניים במפרץ פגעו בעיקר בבסיסים אמריקאיים, במתקני זיקוק, בצינורות, בנמלי-נפט וגז, במתקני התפלה ובערים. ההתקפות הובילו לקורבנות ויצרו משבר חמור שלא היה כמותו ביחסי מדינות המפרץ עם איראן. ע"י שיתוק תעשיות הנפט והגז במפרץ, הפכה איראן את המלחמה לאזורית. רוב אוכלוסיית מדינות המפרץ הם עובדים זרים שאינם אזרחים. שיתוק הכלכלה והסכנה לשלומם, אם תוחרף, עלולה לגרום יציאה של המוני עובדים מארצות המפרץ. עובדים זרים אלה מפרנסים עשרות מיליוני משפחות בעיקר באסיה. אובדן הכנסות עצום באסיה, אם יתווסף למשבר הנפט הגז ועליות המחירים, ייצרו משבר כלכלי ופוליטי גם ברדיוס גאוגרפי רחב יותר.

בינאום המלחמה

איראן לא חסמה, עדיין, פיסית, את מיצרי הורמוז שבהם עוברים כ-25% מסחר הנפט והגז העולמי. אחרי תחילת המבצע האמריקאי-ישראלי הודיעה איראן שתמנע מעבר מספינות אמריקאיות וישראליות. התנועה במיצרים הושבתה כליל מחמת אי-בטיחות ובכך נוצר משבר שהוביל לזינוק עצום במחירי הנפט, הגז, הסחורות והביטוח. סגירת מיצרי הורמוז והשלכותיה לא נופלות בהפתעה – היא הובאה בחשבון בכל משחקי מלחמה באזור מזה שנים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מתקשה ליצור קואליציה בינלאומית למען פתיחת המיצרים והופתע כשמדינות ברית נאט"ו לא ששו להצטרף. המדינות טענו שמטרות המלחמה לא הובהרו. שר ההגנה הגרמני הגיב כי "זו לא המלחמה שלנו – לא פתחנו בה". בכך הוא הביע את כעסו על האופן החד-צדדי והאדנותי שבו החליט טראמפ על הליכה למלחמה מבלי להיוועץ בבעלות בריתו ועל ההנחה שהן ישתתפו בדיעבד בלאו-הכי. טראמפ הגיב לגרמני שהחלטת כמה ממדינות נאט"ו "היא טעות טיפשית מאוד" וכי "ארה"ב לא זקוקה לעזרתו של אף אחד". אחר כך קרא לנאט"ו "פחדנים" וטען כי "ללא ארה"ב נאט"ו היא נמר של נייר". הקושי לאגד קואליציה צבאית סביב ארה"ב הוא אינדיקציה לירידה במעמדה ההגמוני של ארה"ב לעומת משברים אזוריים קודמים. גם התנהגותו האימפריאליסטית האוטוריטרית והשגיונית של טראמפ היא בעוכריו.

טראמפ נתן לאיראנים אולטימטום לפיו אם לא ייפתחו המיצרים יתחיל בהפצצה מסיבית של תחנות כוח באיראן וישקול את תפיסת מאגרי הנפט האיראני באי ח'ארג'. האיראנים הגיבו שאם יופצצו תחנות כוח – הם יפציצו תחנות כוח ומתקני התפלה ברחבי מדינות המפרץ ובישראל. יום לפני פקיעת האולטימטום הודיע טראמפ על דחייתו בחמישה ימים ושהמו"מ עם האיראנים מתקדם. האיראנים מכחישים כל מו"מ אך קרוב לוודאי שנשארו ערוצי תקשורת פתוחים בין הצדדים. אם המיצרים יישארו סגורים, יתחיל שלב הרסני בהרבה במלחמה הזאת. אם יושג הסכם להשארת המיצרים פתוחים, למסגר ולהגביל את המלחמה, מה תהיה התמורה?

לישראל יש עכשיו מלחמה בשלוש חזיתות: בעזה, בלבנון ובאיראן. בכל המלחמות לא ברור מה צריך לקרות כדי שהמלחמה תסתיים. יש היררכיה בין המלחמות: ממה שיקרה באיראן ייגזר מה שיקרה בלבנון. ממה שיקרה באיראן ובלבנון ייגזר מה יעשו בעזה. המטרות המוצהרות של מלחמת נתניהו באיראן אינן בנות השגה כל עוד המשטר הנוכחי באיראן קיים.

ישראל לבד אינה יכולה לשנות את המשטר באיראן. לא ברור אם טראמפ רוצה ויכול ללכת את כל הדרך כדי להוציא את הערמונים מהאש בשביל נתניהו. ככה זה נראה לקראת סוף המערכה הראשונה. המחזאי והסטיריקן האוסטרי קרל קראוס כתב ב-1917: "במלחמה מצפים תחילה לנצח. אחר כך מצפים שהאויב יפסיד. אחר כך מרוצים מכך שגם הוא סובל. לבסוף מתפלאים על כך שכולם הפסידו". חנוך לוין כתב בשנות ה-70: "צודק או לא צודק, אם מישהו מפסיד – זה רק אתה. ראשי הממשלות יוצאים בלי אף שריטה". האם לא יותר פשוט לעשות שלום עם הפלסטינים?

עוד בנושא: https://zoha.org.il/144350/