לשבור את השתיקה בקמפוסים: על תפקידם של מוסדות אקדמיים בעת מלחמה

מאמר חדש, פרי עטם של תמר הגר, מוחמד ח'לאילה ויוסף ג'בארין, "תפקידם של מוסדות אקדמיים במצב מלחמה: הקונפליקט בין ישראל ועזה", פורסם לאחרונה במגזין האקדמי "השכלה גבוהה". השלושה מציעים דרכים קונסטרוקטיביות להבניית יחסים דיאלוגיים בין סטודנטים ערבים, סטודנטים יהודים, הצוות האקדמי והנהלות המוסדות הלימודיים. זאת בהתבסס על על מחקרים שונים שנערכו בארץ ובעולם, ועל בסיס ניסיונם של הכותבים כמרצים וחוקרים ותיקים באקדמיה.

"האקדמיה היא מראה של החברה בה היא פועלת והיא משקפת את המתחים, אי-השוויון וההיגיון התרבותי", נכתב במאמר. במילים אחרות, האקדמיה אינה מגדל השן כפי שנוהגים לכנותה, אלא מרחב חברתי בעל חשיבות לחברה ולתרבות הדמוקרטיות. מאות אלפי סטודנטים ומרצים ממלאים תפקיד חברתי-דמוקרטי שקשה יותר למלאו. כדי לשמור על הקמפוס כמרחב חי ונושם המאפשר מפגש בין סטודנטים יהודים וערבים, שיח ושכנוע הדדי, יש לנקוט צעדים אקטיביים בתוך האקדמיה ומחוצה לה.

האתגרים הניצבים בפני האקדמיה הישראלית, ובפרט בפני הקמפוסים, הם חסרי תקדים. המתחים הגואים בחברה הישראלית זולגים לתוך אולם ההרצאות. סטודנטים יהודים וערבים שלמדו יחד התרחקו אלה מאלה. דממה ירדה על מדשאות הקמפוסים וכיתות הלימוד רוויות פחד ובהלה. לטענת הכותבים, לאקדמיה תפקיד חברתי ולא רק תפקיד מצומצם של ספקית של תארים וידע טכני כפי שהוקנה לה בעולם הניאו ליברלי. האקדמיה היא המקום הראשון בו נפגשים באופן שוויוני (יחסית) סטודנטים בני שני הלאומים. זאת אף על פי שהכותבים ציינו כי שפת האקדמיה היא עברית ומוסדות הלימוד הגדולים נמצאים בת"א, בירושלים, בחיפה ובבאר שבע.

בין לוסי אהריש לשתיקה בקמפוסים

לפני המלחמה על איראן סקרו כלי התקשורת בהרחבה את רדיפתה של המגישה והעיתונאית הערבייה לוסי אהריש בידי כנופיות ימין שצבאו על ביתה יומם וליל. בתגובה, קבוצה של מתנגדי הממשלה הפגינה מול משרדי ערוץ רשת 13 כדי להביע את תמיכתם בכתבת. לאחרונה פורסם כי העיתונאית הפופולרית הגישה תביעת ענק נגד פעיל הליכוד רמי בן יהודה בשל "הסגת גבול, פגיעה בפרטיות ולשון הרע". יו"ר ועד עובדי רשת 13, העיתונאי מתן חודורוב, כתב כי "יש לקוות שהפעם המשטרה תנקוט צעדים של ממש להגנה על העיתונאית ומשפחתה". עוד דרש חודורוב ממנכ״ל רשת להחזיר את האבטחה שהוצמדה ללוסי אך הוסרה לפני שיקרה אסון. הגיבוי הציבורי שהוענק לאהריש מעורר השראה.

רדיפתה של אהריש והאובססיה של בריוני הימין כלפיה הן תמרור אזהרה בוהק לכל אזרח ערבי בתקשורת, בכנסת או באקדמיה שלא לנסות להשפיע על השיח הציבורי. הזמרת דלאל אבו אמנה, החוקרת נדירה שלהוב קיבורקיאן, יו"ר ועדת המעקב עד לאחרונה מוחמד ברכה והח"כים של חד"ש איימן עודה ועאידה תומא-סלימאן נרדפו והותקפו בידי בריוני ימין באירועים ציבוריים. אך הציבור ברובו נותר דומם.

בדו"ח של מרכז עדאלה שכותרתו "הדיכוי על חופש הביטוי  של  אזרחים  פלסטינים בישראל"   נכתב: "המוסדות להשכלה גבוהה בישראל  הפכו  זרוע  ביצועית  של המשטרה והממשלה". דו"ח של מרכז מוסאוא שכותרתו "מאה ימים של מלחמה" סיכם: "מדיניות הדה-לגיטימציה וההפללה של הביטוי הפוליטי מחזירה את החברה הערבית לימי הממשל הצבאי בגרסה מודרנית ודיגיטלית."

התעלמות מדיון פתוח

המחברים שואפים לשבור את השתיקה שהוטלה בכוח על האקדמיה: "ההתעלמות מדיונים פתוחים וכנים לא רק משמרת את המתח ואת האווירה המקוטבת אלא גם פוגמת ביכולת לשנות פרספקטיבות מקובעות". מוסדות ההשכלה הגבוהה הם המקום בו ניתן לשבור פרספקטיבות מקובעות המשמרות מבני כוח דכאניים. לדברי הכותבים, ובהתאם לעקרונות שהתוו ארגונים כמו מכון אקורד באוניברסיטה העברית, על מוסדות הלימוד לא להתעלם מן המתחים וממציאות המלחמה הנוכחית כדי לנסות להשיג "שקט תעשייתי". להיפך: להתייחס לכך ולנהל את הקונפליקטים. הם גם מציעים להחיל במרחב האקדמי כללים לשיכוך מתחים כמו עידוד דיאלוג בין קבוצות שונות בסביבה מקבלת והכוונת תקשורת בין-קבוצתית לחשיבה קבוצתית למען שינוי חברתי. בצד זאת הם מציעים אסטרטגיות נוספות המתעלות את הרגשות השליליים לשיח ודיאלוג בין קבוצות חברתיות ולאומיות שונות בקמפוסים. זאת תוך הדגשת חשיבות ההגנה על המרחב הדמוקרטי האקדמי השברירי.

במסדרונות הלימוד פוגשים הסטודנטים והסטודנטיות  דעות אחרות שאותן לא היו פוגשים במרחבים הדיגיטליים וגם לא בטלוויזיה וברדיו הנשלטים בידי אנשי ימין. ביום-יום מחוץ לאקדמיה לא קיימות הזדמנויות רבות לשיח פוליטי וחברתי ער, לדיון אקטואלי מעמיק ולהתנסות בשכנוע הדדי ובהבניית מציאות משותפת. על כן לאקדמיה תפקיד מפתח בחיזוק היסודות הדמוקרטיים הרעועים בחברה הישראלית.

שלושת הכותבים אינם מתעלמים מן המתחים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית, המתנקזים לתוך האקדמיה: בין אם מדובר באזרחים ערבים שקרובי משפחתם סובלים סבל רב ברצועת עזה המדממת, ובין אם באזרחים יהודים שקרובי משפחתם נפגעו באחת המלחמות שהממשלה ליבתה, או שהם עצמם שבו משירות מילואים בצבא רווי התעמולה הלאומנית. קרב מאסף על האקדמיה מתנהל בימים אלה כאשר על הכוונת חופש הביטוי. האקדמיה חוללה בעבר שינויים חברתיים ודמוקרטיים בחברה הישראלית. חברה שוחרת שלום זקוקה לאקדמיה חופשית ועצמאית.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/144151