קולות מעזה: מועצת השלום או מועצת ההגמוניה האמריקאית

מועצת השלום של טראמפ קיימה בשבוע שעבר (19.2) את ישיבתה הראשונה בוושינגטון, בעקבות הודעתו של הנשיא האמריקאי מ-22 בינואר על הקמתה. במהלך השתתפותו בפגישת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס (שוויץ) הציג טראמפ את היוזמה כמסגרת בינלאומית חדשה שמטרתה, בשלב הראשון, לממש את התחייבותו להפסקת האש שהושגה בעזה באוקטובר 2025, לאחר שנתיים של מלחמת השמדה כוללת שניהלה ישראל נגד העם הפלסטיני ברצועה.

המלחמה הובילה לאחד האסונות ההומניטריים הנוראים בהיסטוריה הפלסטינית המודרנית, בהותירה מאות אלפי הרוגים ופצועים ובגורמה נזק נרחב לבתים, למבנים ציבוריים ולתשתיות. היא אף עקרה יותר ממיליון וחצי פלסטינים, שרובם חיים כעת באוהלים ובמחסות ארעיים בתנאים קשים.

לפי טראמפ, מועצת השלום תפקח גם על שיקומה של רצועת עזה, למרות העמימות, המורכבויות והתנאים מבשרי הרעה שהתנתה ישראל לתהליך זה. כל זאת אמור לקרות במסגרת "תוכנית 20 הנקודות" האמריקאית המוצגת כמפת דרכים להשגת "יציבות" באזור.

אך ככל שנחשפים עוד פרטים על מבנה המועצה וסמכויותיה מתברר כי לפרויקט ישנם יעדים גדולים בהרבה מעצירת המלחמה בעזה או טיפול בתוצאותיה הקטסטרופליות. עם הזמן הובהר כי תוכניתו של טראמפ מייעדת למועצה לא רק תפקיד מוגבל של פיקוח הומניטרי, אלא סמכויות פוליטיות נרחבות. זה לא פחות מניסיון לשנות את המנגנונים הבינלאומיים לפתרון סכסוכים ולהחליף את המוסדות הקיימים – ובראשם האו"ם – בגוף חדש הכפוף להשפעה ולהחלטות של ארצות-הברית.

בהקשר זה, הקמת מועצת השלום מעלה שורה של קשיים פוליטיים ומשפטיים בנוגע ללגיטימיות הבינלאומית שלה, לאופי הייצוג בה ולגבולות המנדט שלה. במקום לחזק את המערכת הבינלאומית הבנויה על מולטילטרליות ועל כבוד לחוק הבינלאומי, נראה כי מועצת השלום תשמש כלי לביצור ההגמוניה – העברת הסמכות לפתרון סכסוכים מהארגונים הבינלאומיים הלגיטימיים למסגרת סלקטיבית בהובלת ארה"ב, שתכתיב את סדר היום של המועצה.

כמה מדינות באזור כבר הצטרפו למועצה מסיבות שונות ובהן מצרים, ערב הסעודית, טורקיה, אזרבייג'ן וישראל – שהצטרפותה היא אחד ההיבטים האירוניים והמטרידים ביותר. ההצטרפות הישראלית מעלה חשדות כבדים לגבי אמינות המועצה ומטרותיה, ובמיוחד נוכח השתתפותו של ראש ממשלה המבוקש בידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בחשד לפשעי מלחמה. כיצד יכול גוף המצהיר על מחויבותו לשלום להעניק בימה פוליטית למנהיג החשוד באחד הפשעים המחרידים ביותר בעידן המודרני?

על רקע חומרת החשדות הללו השמיעו כמה מדינות אירופיות, בהן פולין, איטליה ושוודיה, הסתייגויות ברורות ממועצת השלום או סירבו להצטרף אליה. מדינות אלה ביטאו חשש שהקמת מועצת השלום תחתור תחת תפקיד האו"ם, תחליש את הדין הבינלאומי ותפתח פתח לחלופות לא-נבחרות ושאינן נותנות דין וחשבון בפני הקהילה הבינלאומית. בכך זו תאיים על יסודות הסדר הבינלאומי שהונחו לאחר מלחמת העולם השנייה.

בקצרה, מועצת השלום של טראמפ מעלה שאלה יסודית שחשיבותה גולשת אל מעבר לגבולותיה של עזה: האם בפנינו יוזמת שלום אמיתית, או ניסיון לחזק את ההגמוניה האמריקאית באמצעות כלים חדשים? מועצת השלום מפריחה סיסמאות על יציבות וביטחון, אך המבחן האמיתי יהיה ביחסה לאו"ם, למוסדותיו ולהחלטותיו – לרבות ההחלטות בדבר כיבוד הזכויות הלאומיות הלגיטימיות של העם הפלסטיני. עד כה מנעה ארה"ב את מימושן של זכויות אלה, תוך הפרה ברורה של עקרונות הלגיטימיות הבינלאומית והדין הבינלאומי, אותם היא החליפה בעקרונות של התנשאות ושליטה.

המאמר פורסם בערבית בעיתון "אל-אתחאד"

תרגום: אסף טלגם